פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין א:ב:טז

קריות. קרונות:

עקרוה. לעיבור השנה שלא יהו קובעים ביהודה אלא בגליל:

אף אהן סימנא. סיימנא הסיום הדבר לקדש את השנה שאחר שקובעין לעיבור אומרין הרי השנה מקודשת בעיבורה כדלעיל ורצו לעקור אף קידוש השנה מיהודה:

אמר לון רבי סימון. וכי אין אנו מניחין ביהודה אפילו זכר בעלמא והלא כבר מצינו שקידשו את השנה בבעלת והיא מיהודה:

הדא בעלת. איידי דאיירי בבעלת דייק הש"ס במקרא דמצינו שפעם מונה אות' מערי יהודה:

ופעם מונה מערי דן. ומוחלפין התיבות כאן וכן צ"ל אלתקא וגבתון ובעלת הרי הן מדן בעלה ועיים ועצם הרי מיהודה וכן הוא ביהושע:

מימר. נימר לתרץ המקראות בתים מיהודה העיר בעצמה היא בגבול יהודה והשדות סביבותיה היו מגבול דן שבשפלה היו גבול יהודה אצל גבול דן כדחשיב התם בערי גבול בני יהודה בשפלה אשתאול וצרעה ואשנה ובני דן כתיב ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש:

ר' ירמיה. שאל מלפני ר"ז אם לוד לאו מיהודה הוא:

הפך אפוי. ר' זעירא וראה ר' אחא ור' יודה בן פזי עומדין מאחריו ומלוד היו:

אמר ליה. ר"ז לר' ירמיה איטא. הא עכשיו מה עשית:

עבדתני מבזה רבנן. ואתה ראיתה אותם ולא היה לך לשאול הדבר ממני לפניהם: