פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ז:ו:ז

להורייה הלכו אחר ישיבת ארץ ישראל. אם יש רוב הקהל מכל יושבי ארץ ישראל שעשו כהוראת בית דין הוי רוב ויושבי חוץ לארץ אינן בכלל:

לטומאה. לענין קרבן פסח שדוחה טומאה ברוב הקהל הלכו אחר הרוב הנכנסין לעזרה ואין שאר יושבי ארץ ישראל מן המנין וגרסינן להא בפ"ק דהוריות סוף הלכה ב':

מה. ושואל הש"ס מאי קאמר כיצד משערין אותן מפני שהפסח נשחט בשלש כתות ונכנסין כל כת זו אחר זו כדתנן לעיל בפ' תמיד נשחט ואם בכל כת וכת משערין לרוב הנכנסין מהן או אין משערין אלא בכת הראשונה בלבד וכלומר דכשאתה אומר בכל כת וכת א"כ היאך מתנהגין הן בהראשונה דשמא בשניה איכא רובא טמאין או דילמא ליכא רובא והוא גופה נמי מספקא ליה אם בכל כת אזלינן בתר רובא דילה או אפשר שהכל הולך אחר כת הראשונה בלבד ואחריה נמשכין כל הכתות האחרות:

אמר ר' יוסי בר בון דלא כך ולא כך אלא בכל הכתות משערין ועד שהן מבחוץ לעזרה הן משערין אי איכא רובא טמאין בכל העומדין להכנס לעזרה אז עושין בטומאה ונכנסין הן כולן בחילוק שלש כתות זו אחר זו:

לראייה הילכו וכו'. כלומר הא דקאמרת הולכין בטומאה אחר רוב הנכנסין לעזרה היינו לענין קרבן פסח הבא בטומאה וכדאמרן אבל לענין ראייה בעזרה שמצוה בפני עצמה היא כדכתיב בבוא כל ישראל לראות הולכין אחר כל גבול ישראל ואם יש בהן רוב טמאין דוחה הוא את הטומאה ומותרין לילך כדי להראות בעזרה ולהביא קרבנות הצבור:

טעמא דר' יהושע בן לוי. דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת ועד נחל מצרים וכיון דכתיב וכל ישראל עמו למה לי דכתב עוד קהל גדול וגו' אלא ללמדך דבכל הגבול מלבוא חמת עד נחל מצרים משערין למיקרי קהל גדול ורוב דהוי ככל ישראל: