פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ז:ו:ד

על דעתיה דר' יהודה ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה. כלומר ומאי תקנה אית להו דהא ר' יהודה אית ליה אין קרבן צבור חלוק כדלעיל שאמרו לו כשיטתך דסבירא ליה במנחות היאך נאמר הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן:

מטמאין אחד. מן הטהורים בשרץ ועודפין הטמאין ועושין בטומאה:

משלחין אותן. לאחד מן הטהורין לדרך רחוקה והוו להו טמאין רובא ועבדי בטומאה:

אתיא כמאן דאמר היחיד מכריע על הטומאה. דפלוגתא היא בתוספתא פ"ו דתני שם היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה דברי ר' יהודה ר' אליעזר בן מתיה אומר אין היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך ודריש באחד שלא תוכל לזבוח ע"י נטיית יחיד:

ברם. כהאי מ"ד אין היחיד וכו' ואי ס"ל כר' יהודה בהא דלעיל שאין קרבן צבור חלוק אם כן משלחין שנים לדרך רחוקה ועדיפי הטמאים על הטהורין בשנים:

דרב. דקאמרי מטמאין אחד בשרץ אתיא כדאמר ר' אלעזר שאם היה הצבור מגעי נבלות או מגעי שרצים עושין הן בטומאה כמו אם היו טמאי מתים ולא דריש מלנפש דדוקא צבור טמאי מתים הוא דנדחין לפסח שני:

שאין וכו'. ודוקא שאין יכולין ליטהר היום שאין שם מים לטבול ממגע טומאתן אבל אם יש שם מים לטבול אין עושין בטומאה אלא משלחין קרבנותיהן ע"י הטהור לעשות שהרי יכולין ליטהר ולאכול לערב:

הבא בטומאת כלי שרת הבא בטומאה הוא. כלומר אם הפסח הוא אינו בא אלא בטומאת כלי שרת שהכל טהורין הן אלא שהכלי שרת טמאין דינו נמי כמי שבא בטומאה הוא שהרי ע"כ יטמא הכל וכולן עושין בטומאה כשאר הפסח הבא בטומאה:

בא בטומאת כלי שרת וכו'. כלומר אחד שבא בטומאת כלי שרת שצריכין הן לקבלת הדם ואחד הבא בטומאת ידים שלא נטמאו הכלי שרת אלא מחמת טומאת ידים וכמ"ד יש טומאת ידים במקדש ואחד הבא בטומאת סכינין וה"א הואיל דבעלמא אמרינן שחיטה לאו עבודה היא לא הויא כבא בטומאה וצריכין לעשות שאר העבודות בטהרה קמ"ל דהכל דין פסח הבא בטומאה הוא: