פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ו:ו:ב

גמ' אמר רבי אליעזר למי נצרכה לר' מאיר. הא דקתני ונמצא בעל מום חייב פשיטא דמכיון שאינו ראוי להקרבה חייב הוא משום שבת לא נצרכה אלא לרבי מאיר כדאמר בהלכה דלעיל שאפי' עגל של שלמים ששחטו לשם פסח פטור ונמי אין ראוי לפסח ה"א דה"ה בעל מום קמ"ל דמודה ר' מאיר בבעל מום דמכיון דלא חזי להקרבה כלל לא טריד ביה:

אתיא דר"א כרשב"ל. ומפרש הש"ס דסברא דר"א דקאמר הכי דלר"מ נצרכה ומהו דתימא הא דאף בבעל מום פוטר ר"מ האי סברא אתיא כהאי דר"ל בהלכה דלעיל דאמר גבי יבמתו נדה ובא עליה דיש בעשייתו מצוה מיקרי דאף על גב דהמעשה לאו מצוה הוא אנן בתר מחשבתו אזלינן שנתכוין לשם מצות יבום ופטור כן נמי רבי אליעזר סבירא ליה הכי הלכך אי לאו דתני במתני' בעל מום ה"א דפטור מפני שנתכוין למצות קרבן ויש בעשייתו מצוה קרינא ביה:

אין תימר שנייא הוא שהוא בעל מום וכו'. כלומ' וכי תימא שאני בעל מום שהרי אין דרכו להתחלף ולטעות ביה ומהיכי תיתי דנימא דטרוד במצוה הוא הרי עגל לר' מאיר דג"כ אין דרכו להתחלף לשם פסח ואפ"ה פוטר רבי מאיר ומש"ה הצריך התנא למיתני לבעל מום דקמ"ל אפי' לר' מאיר חייב וכדאמרן. דאי לר' יוחנן הא קאמר לעיל דלאו בתר מחשבתו אזלינן אלא בתר מעשיו ויבמתו נדה ובעל אין בעשייתו מצוה וחייב א"כ ה"ה בעל מום דמתני' והוה קשיא פשיטא ומאי קמ"ל התנא:

אמר ר' יוסי. דלא היא דלא צריכת לאוקי להא דר"א כרשב"ל דוקא אלא אפילו אם יסבור ר"א כר' יוחנן דלעיל נמי היא אתיא שפיר:

דאמר ר' יוחנן בעל מום וכו'. כלומר דאמר לך ר' יוחנן דהיא גופה קמ"ל התנא אליבא דר"מ דמהו דתימא הואיל וטרוד הוא בהקרבה נעשה בעל מום כעגל לר"מ דלא משגח ביה אגב טרדתו ופטור והלכך אשמעי' דלא דמי דעגל מיהת חזי לקרבן אחר ודרכו להתחלף אגב טרדתו אבל בעל מום אין דרכו להתחלף כלל:

שכן נצרכה לחלל. שהוא עצמו אינו ראוי לשום קרבן אלא שצריך לחללו על בהמה אחרת או למוכרו וליקח בדמיו קרבן הלכך חייב דאע"ג דאכתי מצינן למימר אגב טרדתו לא אשגח ביה שהוא בעל מום מ"מ מכיון דהשתא דקא עביד אין בעשייתו מצוה היא שהרי בעל מום הוא ודמיא ממש ליבמתו נדה לר' יוחנן:

הא בגלוי חייב. על הא דקתני במתני' נמצא טריפה בסתר פטור מדייק ואמר ר' יוחנן עלה דר"ש היא ולפיכך דוקא אם נמצא טריפה בסתר פטור דאנוס הוא. ור"ש דתוספתא דפ"ה שהבאתי בהלכה דלעיל דגריס התם א' דברים שהן ראוין לבא פסח ואחד דברים שאינן ראוין ושחטן לשם פסח וכו' פטור דברי ר"מ אמר ר"ש לא נחלקו ר"א ור' יהושע על דברים שאינן ראוין לבא פסח שהוא חייב על מה נחלקו על דברים שהן ראוין לבא פסח ושחטן לשם פסח שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. והשתא הך סיפא דנמצא טריפה בסתר דלגופה לא איצטריך דפשיטא דפטור דאנוס הוא אלא לדיוקא הוא דאיצטריך הא בגלוי חייב כר"ש דאליבא דר' יהושע היא דאתיא דמכיון שאין ראוי לקרבן חייב דאלו לר"מ אפי' באינן ראוין פוטר. ואע"ג דאמרי' לעיל מודה ר"מ בבעל מום שהוא חייב שאני התם דטעמא מפני שהיה לו לבקרו והיה מוצא מומו אבל טריפה אע"פ שהיא בגלוי לפעמי' אינו משגיח על הטריפות שבו כמו בביקור המומין: