פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ה:ג:א

מתני' שחטו שלא לאוכליו. כגון חולה וזקן או קטן שאינן יכולין לאכול כזית בשר ואע"פ שיש עליו מנוין אחרים פסול דלפי אכלו תכסו כתיב לשם הראוין לאכילה:

ושלא למנויו. שלא להנמנין בחבורה זו אלא לשם חבורה אחרת:

לערלים. לישראלים שהן ערלים וכגון שמתו אחיהם מחמת מילה ופסולים לאכול הפסח דכתיב וכל ערל לא יאכל בו:

ולטמאים. והן אסורים באכילת קדשים וחייבין כרת על אכילתם:

לאוכליו ושלא לאוכליו וכו'. כשר ולא דמי לשמו ושלא לשמו דפסול דהתם פסולו בגופו שהמחשבה שפוסלתו בגופו של קרבן הוא אבל הכא אין המחשבה בגופו של הקרבן אלא בדבר שהוא חוץ לגופו:

קודם לתמיד כשר. דיאוחר הפסח בהלכה ב' לא נאמר אלא למצוה לכתחילה:

ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו. שלא יהא נקרש וכדי שיהא ראוי לזריקה אחר התמיד ואם נזרק קודם לתמיד כשר: