פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ד:ט:ד

כיצד היו מתירין וכו'. כלומר במה היו מתירין ומה טעמן אמרו להן חכמים וכו' תוספתא היא בסוף פ"ג וגרסי' לסוגיא זו לעיל בסוף פ"ז דפיאה:

לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף וכו'. כך הוא שנוי בתוספתא פ"ט דזבחים מפני בעלי האגרוף שהיו ביניהן ונטלו הקורות והן עוביין של האילנות זה וזה בזרוע עמדו והקדישו האילנות לשמים ולא הקדישו מתחילה אלא הקורות בלבד ומשום מעשה שהיה:

מה רבנן סברין מימר וכו'. וכי רבנן שמיחו בידם היו סוברין שהקורות וגם הפירות והן הגידולין שגדלו לאחר מכאן אותן ג"כ הקדישו בתמיה מ"ט לא הסכימו עמהן שהרי בפירוש אמרו שאינן מקדישין אלא הקורות בלבד. וקאמר הש"ס דלא היא דאפי' תימר קורות הקדישו פירות לא הקדישו צריכא לרבנן כלומר לא משום דרבנן סברי דגם הגידולין הקדישו אלא דהוה מספקא להו לרבנן שאף על פי שלא הקדישו בפירוש להגידולין אפ"ה גדילין הבאין מן ההקדש הן ואפשר דאסורין הן וכדבעי לה לקמי' וטעמייהו שמיחו בידם על שהיו נוהגין בהן היתר גמור בלי שום ספק:

המקדיש שדה אילן. דאיבעיא להו המקדיש שדה אילך סתם מהו שיהא לו שיור בגידוליהן או שאסורין לו מפני גידולי הקדש:

נישמעינה מן הדא. מתני' בפאה שם המקדיש כרמו עד שלא נודעו בו העוללות שהן חלק עניים אין העוללות לעניים משנודעו בו העוללות העוללות לעניים וקס"ד משום דיש להן שיור שאע"פ שהן גידולי הקדש אפ"ה הן לעניים אלמא דיש שיור לגידולין:

שנויא היא. הכא דטעמא לפי שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא חל עליהן הקדש כלל:

מעתה. אי הכי שאין ההקדש חל על חלק העניים מאי איריא משנודעו אפי' לא נודעו העוללות יהו העוללות שיבאו אח"כ להעניים שאותן לא הוו הקדש:

שנייא היא שהיא כרם להקדש. דמאחר שבשעה שהקדיש לא נודעו העוללות הרי הן אח"כ כעוללות מכרם של הקדש ואין לעניים חלק בהן:

כהדא דתני. בתוספתא דפאה פ"ג:

מן הערלה. דלכם כתיב למעוטי של הקדש ומכיון דאין ערלה אין כאן רבעי:

ומן העוללות והפרט. דכרמך כתיב ולא של הקדש והכי דריש בספרי. והתוספתא דפוס חסר מן העוללות:

וחייב בשביעית. כדקאמר רבי זעירא בשם ר' יוחנן טעמא דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' והא כתיב בתריה שבת לה' אלא ללמדך שאפי' דבר שהוא לה' חלה עליו קדושת שביעית: