פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ד:ח:ג

תרנגולת וכו' והן שיחזירוה שלשה ימים למרודה. ודוקא אם מחזירין אותה עד שלשה ימים משמרדה וברחה אבל טפי לא דכבר נפסדו הביצים ואין החזרה מועלת כלום:

ואם מתה וכו' והוא שישבה על ביצה ג' ימים מעת לעת. דוקא אם הראשונה ישבה על הביצים ג' ימים דאז כשמתה מושיבין אחרת תחתיה לפי שכבר הוחמו ואם לא יהו מושיבין אחרת עליהן יופסדו לגמרי:

מתניתא אמרה כן שלשה עשר ארבעה עשר חמשה עשר וכו'. כלומר מדיוקא דמתני' שמעי' הכי דכשכבר ישבה עליהן ג' ימים עסקינן דהא ודאי הך סיפא במועד הוא דאיירי שהתירו חכמים לעשות לדבר האבד אם לא יעשה. ומדקתני ברישא מושיבין שובכין בי"ד ש"מ דוקא שובכין והוא מקום עמידתן עושין בי"ד אבל לטרוח ולהושיב התרנגולת על הביצים אסור אף בי"ד ואם כן סיפא דאיירי במועד וכדאמרן ומסתמא בתחילת מועד שהוא יום י"ו איירינן שהוא התחלת ההיתר לענין זה ונמצא שתרנגולת זו ע"כ שהושיבו אותה בי"ג דהא אמרי' בי"ד אסור להושיב לכתחלה והרי כאן ג' ימים שעברו עליה י"ג וי"ד וט"ו ואם מתה בי"ו שהיא התחלת המועד מושיבין אחרת תחתיה:

ומקצת היום ככולו. כלומר אע"ג דג' ימים מעל"ע בעי' ואם הושיבו אותה ביום י"ג אין כאן ג' מעל"ע שלימין לפיכך קאמר דהא ל"ק דמקצת היום ככולו. ולא דין דמקצת היום ככולו קאמר וכדאמרי' בעלמא דהא מעל"ע קאמרי' ובכה"ג לא שייך מקצת היום ככולו אלא דלענין החשבון הג' ימים מעל"ע הוא דקאמר וכמפרש דבריו הוא דלא תימא דוקא אם הושיבו אותה בתחילת ליל י"ג כדי שיהא ג' ימים מעל"ע בהתחלת המועד אלא ה"ה אפי' הושיבו אותה ביום י"ג. עצמו שפיר נמי משכחת לה ממקצת יום י"ג עד מקצת יום י"ו ובאותה שעה עצמה איכא ג' ימים מעל"ע:

תיפתר שישבה מאליה ולית ש"מ כלום. ממתני' לא מצית לדייק הכי שאע"פ דשמעינן ממתני' שאין מושיבין על הביצים לכתחלה בי"ד וקאמרת דמיום שהושיבו אותה עד התחלת ימי המועד דאיירינן בסיפא ע"כ דאיכא ג' ימים מעל"ע הא לאו דיוקא היא דתיפתר שישבה מאליה בי"ד וכי מתה בהתחלת ימי המועד ליכא אלא שני ימים מעל"ע ואפ"ה מושיבין אחרת תחתיה: