פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ד:ז:א

מתני' ר"מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי"ד גומרה בי"ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה בי"ד במקום שנהגו שלא לעשות ואפי' המלאכה היא לצורך המועד:

החייטין. מפרש בתוספתא והובאה בגמרא שכן מצינו קולא בהו בחולו של מועד שההדיוט תופר כדרכו והלכך בי"ד דקילא טפי אפי' אומן שרי בכ"מ:

והספרין והכובסין. שכן הבאין ממדינת הים והעולין מטומאה לטהרה וכיוצא בהו התירו להן חכמים לספר ולכבס בחולו של מועד ובי"ד דקיל טפי שרי לכל הספרים והכובסין:

אף הרוצענים. שכן עולי רגלים התירו להן להיות מתקנין מנעליהם בחה"מ וחכמי' ס"ל אין למידין תחלת מלאכה לעשות מנעלים חדשים מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והכא בגמ' קאמר עולי רגלים לא שכיחו דעבדי להא לפי שרובן עשירים היו ובבהמה היו עולין ולא היו צריכין לתקן ולעשות זה במועד עד שיבאו לביתם:

גמ' ר"מ אומר וכו' ובלבד וכו'. כדפרישית במתני':

וחכ"א וכו'. תוספתא היא בפ' שלישי כדפרישית במתני':