פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ד:ד:ד
Penei Moshe on Yerushalmi Pesachim 4:4:4 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Pesachim 4:4:4) · פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →מהו להדיח כבשים ושלקות. ממיני ירק שבשאר יוה"כ מותר להדיחן מן המנחה ולמעל' כדי להכינן לערב מיד כדלקמן ואם חל להיות בשבת מהו:
בשם ר' אלעזר. טעמיה דמתיר שהרי מה טעם אמרו מדיחין אותן ביו"כ מן המנחה ולמעל' מפני סכנה הוא שלאחר התענית לא יהי' לו פנאי כל כך ואפשר שיש בהם תולעים ויבא לידי סכנה ולפיכך התירו לקנב הירק ולהדיחו וא"כ וכי שניא היא סכנה בין יוה"כ שחל להיות בשבת או שחל להיות בחול ואם מותר בזה מותר בזה מפני הסכנה:
מתניתא פליגא על ר"א. דתנינן בפ"ט דמנחות גבי חילוק לחם הפנים יה"כ שחל להיות בשבת החלות מתחלקות להכהנים לערב אלמא דחיישי' ביה"כ בשבת מן המנחה ולמעל' ואינן מתחלקות אלא לערב:
ומשני שנייא היא. התם שע"י שהוא דבר קל לאכלן שהרי הן אפויות חיישינן שמא ישכח שהוא יוה"כ ויאכל אבל הכא אינן ראויות לאכילה אלא שהוא מכינם שיהא ראוין לערב מיד:
מתניתא דר' אלעזר פליגא עלוי. כלומר מה ששמענו מר"א גופיה דהוה תני חדא ברייתא היא קשיא עליה דתני יה"כ שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות. וכלומר נאמר בשבת שבתון שבות ונאמר ביום הכפורים שבתון שבות ולמה נאמר אי משום מלאכה הרי כבר נאמר לא תעשה כל מלכה אלא לומר שאפי' מדבר שאינו מלאכה ממש אתה שובת כך דרשו בברייתא והשתא קשיא כדמסיק אם בחול אתה שובת אמאי הצריכי לדרוש הכי ביה"כ שחל להיות בשבת שהרי אם יוה"כ שחל להיות בחול אתה שובת מכל דבר אם חל להיות בשבת לכ"ש:
לא צורכה דלא וכו'. אלא ודאי לא איצטריך אלא להא שאפי' דברים שאת מותר לעשות ביה"כ שחל להיות בחול ואיזו זו הדחת כבשים ושלקות שהתירו בשאר יה"כ מן המנחה ולמעלה את שובת עליהן אם חל להיות בשבת וקשיא לר"א:
נראין דברים. דמה שהתירו להדיחן ביה"כ שתל להיות בחול דוקא בדבר שדרכו לבא בצונן לאכילה כגון הירקות שאוכלין אותן כשהן חיין בחומץ ובשמן ומדיח אותן שיהו מזומנין לערב:
אבל דבר שדרכו לבא ברותחין. שמבשלין אותן בערב כדי לאוכלן א"כ למה נתיר להדיחן מן המנחה ולמעלה שהרי יכול לעשות זה בערב:
דעד דהאי דא גלשה הוא מקנב. כלומר עד שיהא זה רותח שהרי בלאו הכי ממתין הוא עד שיהו המים רותחין ובתוך כך הוא מקנב ומתקן אותן:
אמר ר' מנא דלא היא. שאם אתה אומר כן להמתין בכך עד הערב:
אף הוא מתבייש. כלומר שמתעכב מלשון ויחל עד בוש הוא. ולא מקנב כלל שממהר בערב לעשות התבשיל ונמצא בא לידי סכנה אם מפני התענית שמתעכב הוא או מפני התולעים שבירק אם אין לו פנאי לקנב ולהסירן:
מהו להדיח וכו'. ביה"כ שחל להיוח בחול:
מהו מימר לחליטה. לנכרי העושה מיני חליטה ברותחין אם מותר לומר לו מן המנחה ולמעלה עביד לי חליטה שיהא מוכן לערב מיד:
עביד לי תופין. לחם אפוי מלשון תופיני מנחת פתים:
זה אוכל נפש. והתירו לומר לו מן המנחה ולמעלה כדי שיהא מזומן לערב מיד אבל פתילה להדליק אינו אוכל נפש ויכול להמתין ולעשותה בערב: