פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים ב:ד:י

צריך שלא יהא בו משקין. שלא יהא נעשה בשום משקה ואפי' מאותן שאינן מחמיצין:

למצוהן. לכתחלה איתאמרת. ואידך ס"ל אף לעיכוב בדיעבד איתמר:

מילתיה בר' בין בר חייה. ממילתיה דלקמיה שמעי' דאף הוא סבר לעיכוב איתמר דהוא התיב והתנינן חלות תודה במתני' דאם עשאן למכור בשוק יוצאין בהן וכי אית לך מימר חלות תודה שאין בהן משקין והלא בשמן הן נעשין ואי אמרת למצוה איתמר מאי קא מוסיב מדקתני יוצא בהן דילמאי בדיעבד קאמר יוצא בהן:

אמר ר' יוסי. לתרץ קושיא דר' בון דמחלות תודה ל"ק דהרי רביעית היא והיא מתחלקת לכמה מינין וכלומר דהא דתנן בפ"ט דמנחות חצי לוג שמן לתודה היינו חציו לחמץ וחציו למצה שבה ובמצה כמה חלות ואין רביעית שמן ניכר בהן:

והיידא אמרה. ומעתה מאיזה דבר שמעי' אם מותר לעשות מצה בפסח במשקין או לא דמחלות תודה איכא למידחי ולא ש"מ מידי:

דא. מזו הברייתא ש"מ דאסור דתניא יכול יצא י"ח ברבוכה שעשייה משמן וכיוצא בו:

יצאת זו שאינה צריכה שימור ושאינה באה לידי חימוץ:

מפני וכו'. אלא טעמא מפני שאינה צריכה שימור כלומר כמו רבוכה שנעשית כולה או רובה בשמן הא אם היתה צריכה שימור כגון שאין בה אלא מעט ממשקין ורובה ממים יוצאין בה:

והא תני. בניחותא דתני בתוספתא פ"ב יוצאין במצה מתובלת וכו' וסברין מימר מתובלת במשקין שהיא מעורבת במעט משקין וקתני יוצאין בה ודחי לה הש"ס דנאמר מתובלת בשומשמין או באגוזים:

והיידה אמרה. ומאיזה דבר נלמוד מעתה מכיון דאיכא למידחי להאי גיסא ולהאי גיסא:

דאי מכאן נשמע דאסור דתניא יכול וכו' בפת הדראה פת קיבר והיא נפרכת לחתיכות ומדכתיב לחם עוני ומנין אפי' למצה שלימה וכו':

פרט לסורטין. כמו איסקרטין והמשרת והאשישה שהן עשיין מיין ומשאר מיני משקין: