פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים א:ח:ג

ר' יסי. והוא ר' יוסי תלמידו של ר' יוחנן הנזכר הוה קשיא ליה הא דר' יוסי דמתני' למה אמר אינה מן המידה. ומפרש הש"ס מאי קשיא ליה הא איהו תלמידו דר' יוחנן דמוקי במתני' דלעיל דאב הטומאה וכן ולד הטומאה דקאמר ר' חנינא זה וזה דבר תורה וא"כ שפיר קאמר ר' יוסי דמתני' אינה המידה דהיכי ילפת איסור דבריהם בשש דע"פ לשרוף עם טומאת התורה מהא דר' חנינא הא שאני התם דשניהן טומאת תורה הן הלכך קאמר היינו טעמא דהאי ר' יוסי דהוה קשיא ליה כדמסיק ואזיל:

ר' יסי דהוא שמע דאמר ר' יוחנן מדברי ר' עקיבא וכו'. כלומר האי מילתא דרבי יוחנן הוה שמיע ליה דמה דקאמר רבי מאיר מדבריהם למדנו היינו מדר"ח ודרבי עקיבא דרישא והוה שמיעא ליה נמי להא דבר קפרא במתני' דלעיל דמפרש להא דר' חנינא באב הטומאה הוא דהוי מדאורייתא אבל הבשר שנטמא מולד הטומאה לא הוה אלא מדבריהן ואידך דרבי יוחנן דפליג לעיל אבר קפרא ומפרש דזה וזה דבר תורה לא הוה שמיע ליה לר' יסי תלמידו אלא היה כסבור דלא פליג ר"י אבר קפרא בפירושא דמילתא דר' חנינא:

והיא מקשי כשם וכו'. כלומר ולפיכך הוה קשיא ליה אמאי פליג ר' יוסי במתניתין אדר"מ וקאמר אינה היא המידה הא מידה ומידה היא דכשם שמותר לשרוף איסור תורה עם טומאת תורה והיינו בשר נותר טהור עם הטמא כדקאמרי בית הלל בהלכה דלעיל מפני שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה אמור מעתה שכך יהא מותר לשרוף איסור דבריהן דהיינו תרומה טהורה בשש עם תרומה טמאה שהיא טומאת תורה שהרי כן שורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה לר"ח סגן הכהנים ואמאי פליג ר' יוסי במתני' ואמר אינה היא המידה:

אלא שנייה היא איסור שנייה היא טומאה ואמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. זה הכל מסיום דברי ר' יסי אמורא בהקושיא דהוה קשיא ליה וכלומר אלא היכי אמרת אי דבעית לשנויי דהיינו טעמא דר' יוסי במתני' דשאני איסור ושאני טומאה דסבירא ליה דאיסור מטומאה לא ילפינן ולהכי קאמר אינה היא המידה ואי הכי קשיא לי מאי דשמיעא לי מדר' יוחנן דקאמר הכל מודים בששה עשר שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה וטעמא דהשתא הטהורה ג"כ באיסור תורה היא א"כ אמור מעתה דשפיר ילפי' איסור מטומאה והשתא הדרא הקושיא לדוכתא כשם שלא חלקת לנו בין איסור תורה לטומאת תורה ומשום שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה וכך לא תחלוק לנו בין איסור דבריהן וכו' שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה לר' חנינא ואמאי קאמר ר' יוסי במתני' אינה היא המידה:

אלא בין זה ובין זה דבר תורה. כלומר דהדר קאמר ר' יוסי לנפשיה דמכח קושיא דממ"נ קשיא כדאמרן על כרחך לפרש להא דרבי חנינא דבין אב הטומאה ובין ולד הטומאה שניהן מד"ת הן וכן כי אתא רבי חייא בר בא מן צוד קאמר בהדיא משמיה דר"י כך דבין זה ובין זה דבר תורה כדקאמר להא בהלכה דלעיל:

ואמרית יאות. דברי ר' יסי הן דאמרית ליה לר' חייה בר בא דהשתא שפיר מתורץ אליבא דרבי יוחנן דה"ק רבי יוסי לרבי מאיר במתני' היכא ילפת לה מהא דרבי חנינא שאני תמן דטומאת תורה עם טומאת תורה היא ברם הכא תרומה טהורה עם הטמאה בשש דערב פסח אינה אלא פסול תורה עם טומאת תורה וכלומר שאין בהטהורה איסור מן התורה אלא מדבריהן וכפסול תורה בעלמא היא והאיך נשרוף אותה עם טומאת תורה ובגין כך אמר ר' יוסי במתני' אינה היא המידה:

וקשיא דר' יוחנן על דר"מ והדא דר' יוסי אמר אינה היא המידה. כלומר דהשתא. מדייק הש"ס דמכל מקום קשיא לר' יוחנן אליבא דרבי מאיר או אליבא דר' יוסי דאי משנית להא דר' יוסי כדשנינן דשפיר קאמר אינה היא המידה ומשום דהא דר"ח זה וזה דבר תורה ובתרומה חדא מדבריהן וחדא טומאת תורה אם כן קשיא לרבי מאיר היכי ס"ד למילף להא דתרומה בערב פסח מהא דר' חנינא ואי מיתרצת לה אליבא דר"מ א"כ תיהדר הקושיא אמאי קאמר ר' יוסי. אינה היא המידה ובמאי היא דפליגי ר"מ ור' יוסי:

סבר בר קפרא כר"ש בן לקיש וכו'. כלומר וכמו דדייקינן לר' יוחנן דמ"מ קשיא לדידיה או לר"מ או לר' יוסי ה"נ דייקינן כה"ג לבר קפרא דאיהו מפרש להא דר' חנינא דבולד הטומאה מדבריהן קאמר וא"כ הא ודאי ל"ק דמאי מדבריהן דקאמר ר"מ דלא מצית למימר לבר קפרא מדברי ר"ת ודר"ע דא"כ אמאי קאמר ר' יוסי אינה היא המידה משום דבאמת לבר קפרא מצינן למימר דס"ל כרשב"ל דלעיל דמאי מדבריהן מדברי ר"א ור' יהושע דתרומות כדמייתי להא לקמן:

וקשיא דבר קפרא על דר' יוסי והדא דר"מ אמר מדבריהם למדנו. כלומר אלא הא מ"מ נמי אליבא דבר קפרא קשיא דהיכי מתרץ להאי פלוגתא דר"מ ור' יוסי במתני' דאי שפיר יליף ר"מ מהאי דר' יהושע דתרומות א"כ אמאי קאמר ר' יוסי אינה היא המידה ואי שפיר קאמר ר' יוסי א"כ מ"ט דר"מ דקאמר מדבריהם למדנו וסוף סוף קשיא בין לר' יוחנן ובין לבר קפרא במאי פליגי ר"מ ור"י:

אמר ר' אבין ר"מ כדעתיה. כלומר דאי משום ר"מ לשיטתא דבר קפרא הוה קשיא לן כקושיין אבל לר' יוחנן מצינן לשנויי דאע"ג דר' יוחנן מפרש להא דר"ח בין זה ובין זה דבר תורה ותיקשי מאי האי דקאמר ר"מ מדבריהם למדנו דהתם תרוייהו מדאורייתא נינהו והכא בתרומה אינה אסורה אלא מדבריהן ושפיר קאמר ליה ר' יוסי אינה היא המידה. להאי קושיא מצינן לשנויי דר"מ לשיטתיה אזיל דמחמיר בדבר שהיא מדבריהן כדברי תורה:

אין. והן אשכחן דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה:

אמר רבי חיננא. הדא היא כהאי דתנינן תמן בפ"ו דנדה הרואה כתם על חלוקה ה"ז מקולקלת לפי שאינה יודעת פתח נדותה לידע מתי יתחילו י"א יום שבין נדה לנדה שהרי ספק היא לה אימת חזאי האי דמא דאישתכח בחלוקה וחוששת היא משום זוב שאם עברו עליה שלשה ימים מימי הזיבה משלבשה חלוק זה ונמצא עליו כתם גדול כשיעור ג' גריסין ומעט יותר מספקינן לה משום זבה דילמא כל חדא וחדא בחד יומא הוא דקחזיא ויש כאן לכל יום כשיעור גריס ועוד והויא לה זבה גדולה דברי ר' מאיר אלמא דאע"ג דעיקר טומאת כתם מדבריהם הוא מחמיר בה ר' מאיר כבשל תורה. ולקמן בהסוגיא משני דלהאי מ"ד דמפרש מדבריהם מדברי ר' אליעזר ור' יהושע נמי לא קשיא הא דקאמר ר' יוסי אינה היא המידה דשאני התם דאיכא הפסד חולין וכהאי דר' יוסי בר בון דלקמן: