פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים א:ו:ג
Penei Moshe on Yerushalmi Pesachim 1:6:3 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Pesachim 1:6:3) · פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →אין שורפין בשר טהור. בשר קדש שעומד לשריפה כגון נותר או שאירע בו פסול אחר מן התורה והיא טהור אין שורפין אותו עם בשר טמא מן התורה. וב"ה מתירין הואיל ולשריפה עומד לא איכפת מידי. וקס"ד דר"ח סגן הכהנים דמתני' אליבא דב"ה דהלכתא כוותייהו הוא דאמר למילתיה. והשתא לדעתיה דבר קפרא דבולד הטומאה מדבריהם הוא דאיירי ניחא משום דלב"ה לא שמענו אלא שורפין פסול תורה דמיהת פסול הוא מן התורה אע"פ. שהוא טהור ושורפין עם הפסול מחמת טמאת תורה אבל אכתי לא שמעי' דמותר לשרוף טומאת דבריהן עם טומאת תורה שהרי הטמא מדבריהן טהור הוא מן התורה ואין בו פסול אחר כלל וה"א דאסור לשורפו עם הטמא מן התורה:
וצריכין משמע וכו'. כלומר ולפיכך צריך ר"ח להשמיענו דאפילו טומאת דבריהן שהיא טהור לגמרי מן התורה מותר לשרפו עם טומאת תורה משום דמיהת מדבריהן לשריפה עומד אלא על דעתיה דר' יוחנן דקאמר דולד הטומאה נמי בטומאת התורה הוא קשיא מאי אתא ר' חנינא סגן הכהנים להשמיענו אם פסול תורה בלחוד והוא טהור שורפין עם טומאת תורה לב"ה כ"ש טומאת תורה עם טומאת תורה דמתני':
ר"ח סגן הכהני' שנייה משם ב"ש וב"ה. כלומר לא כדקס"ד דאליבא דב"ה בלחוד קאמר למילתיה אלא דשנה דבריו אליבא דכ"ע ולב"ש שפיר איצטרך ואף דס"ל דאין שורפין בשר טהור אפי' פסול הוא מן התורה אין שורפין עם הטמא מודים הם דבשניהם טומאת תורה אע"פ דזה קיל טומאתן וזה חמיר שפיר שורפין:
על דעתיה דר' יוחנן. דלא בעי לאוקמי בולד טומאה מדרבנן ניחא כדאמר ר' יוחנן גופיה דששה ספיקות ששנו חכמים בפ"ד דטהרות ולקמן חשיב להו היו תולין עליהן ובאין ולא גזרו עדיין לשריפה עד שבאושא גזרו עליהן שריפה וא"כ שפיר היא דבי ר"ח סגן הכהנים לא לקודם לאושא הוה טובא וקודם לאושא אכתי לא היו נוהגין לשריפה לטומאת דבריהן אלא תולין כמו אלו הוה ספיקות שהן מדבריהן והלכך לא מצית לאוקמי להא דר"ח בטומאה מדבריהן אלא לבר קפרא קשיא:
א"ל. ר' יוסה לר' מנא תיפתר כשנטמא הבשר בכלי זכוכית וא"כ לבר קפרא נמי ניחא שכבר גזרו על טומאת כלי זכוכית לשריפה:
א"ל. אפי' תימר בכלי זכוכית. אכתי קשיא דלא כן אמר ר"ז בשם ר' ירמיה יוסי בן יועזר וכו' גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית וכו' ומדקא חשיב ארץ העמים וכלי זכוכית בהדדי משמע דכמו ארץ העמים על כרחך לתלות הוא דגזרו שהרי היא א' מששה ספקות דקחשיב לקמן שלא גזרו עליהן לשריפה עד אח"כ באושא והדרא קושיא לדוכתא דברי ר"ח סגן הכהנים שהיה קודם לאושא עדיין לא גזרו על טומאת דבריהן לשריפה:
ר' ירמיה סבר מימר וכו'. תירוצא היא דמאי פרכת מדר' ירמיה אדר' יוסי ר' ירמיה הוא דס"ל דבשניהם לא גזרו עליהן אלא תלויה עד בתר כן באושא ור' יוסי לא ס"ל הכי אלא ארץ העמים דקחשיב לה בששה ספיקות הוא דלא גזרו עליהן מקודם אלא תלויה אבל כלי זכוכית מתחלה גזרו עליהן לשריפה ויוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קדמו טובא לר"ח סגן הכהנים: