פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח:ה:ד

הכא את אמר וכו'. מה שכתוב כאן בספרי הדפוס לא שייך עד לבתר מתני' דלקמן:

גמ' הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן. מחצי קב:

והכא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון ואם דחד שיעורא הוא דככר בפונדיון הוא חצי קב אמאי שני התנא הכא בלישנא מהאי מתני' דלעיל:

צא מהן שליש ליציאה. כלומר ודאי חד שיעורא היא לפי ערך התבואה הנמכרת בשוק אלא שבככר הרי צריך לנכות השליש והיא רובע הקב שהוא שליש מלבר לחצי הקב וזהו כדי להוציא לשכר הטחינה והאפייה והלכך קתני הכא ככר בפונדיון לפי שזה הככר הנקח מן החנווני אינו אלא רובע הקב וכדפרישית במתני':

ר' יוסי בר בון מפקד לאילן נחתומייא. שיעשה הככר כהדא דרב הונא ובלבד שלא יפחתו אותו מרובע הקב אם התבואה נמכרת בשוק ד' סאין בסלע:

ראו אותו יוצא מן העיר. ונכנס ליה. משום דבמתני' קתני העובר ממקום למקום ומבעיא ליה אם הן ראו להעני שיצא מן העיר אחר שקיבל מה שנתנו לו וחזר ונכנס אם צריך לחזור וליתן לו דהוי כעובר ממקום למקום או לא:

הנותן נותן. כלומר מי שנותן אין צריך לחוש אם זה העני הוא שכבר לקח את שלו או אחר הוא אבל זה העני שחוזר ולוקח יחוש לעצמו שהוא גוזל לעניים אחרים: