פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח:ד:ד

וכן לעירוב. כל אלו השיעורין מערבין בהן כפי שמנו חכמים לשיעור מעשר עני בכולן.

הדא דתימר ביין. שיעורו לעירוב בחצי לוג כשיעורו במעשר עני.

אבל בשמן צריך שיהא בו כדי לאכול מזון שתי סעודות וכדתני בתוספתא דעירובין פ"ו מערבין בחומץ וכו' והכי תני התם היין כדי לשתות בו מזון ב' סעודות והשמן כדי לוכל בו מזון ב' סעודות והחומץ כדי לטבל בו מזון ב' סעודות וחצי לוג יין היינו כדי לשתות בו מזון ב' סעודות רביעית לכל סעודה:

אפונין חיין. שלפעמים דרך לאכלן חיין:

למי נצרכה לר"מ. דברי ר"מ שנויין בתוספתא שם ארשב"א פעם אחת היינו יושבין לפני ר"מ בערדסקיס ואמר אחד עירבתי בבצלים והושיבו ר"מ בד"א. שאסור לו לצאת ולזוז מד' אמותיו לפי שאינו עירוב דקסבר ר"מ אין מערבין בבצלים מפני שהאוכלן יוצא ריח רע מפיו ואינן בכלל האוכלין שמערבין בהן ולהכי קאמר דלא נצרכה לדבי ר' ינאי לומר שמערבין באפונין חיין אלא לר"מ שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה כשאוכלן חיין אין מערבין בהן כדרך שאין מערבין בבצלים קמ"ל דבהני אף ר"מ מודה בהו דמ"מ מזון איקרו:

בשר חי. נמי מערבין בו כהא דתנינן בפ' שתי הלחם חל יוה"כ להיות ע"ש שעיר של יו"כ והוא של מוסף שנאכל לכהנים נאכל לערב ואע"פ שאין יכולין לבשלו בשבת ולא ביה"כ הבבליים אוכלים איתו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת והתם גריס מפני שדעתן יפה שאינם קצים לאכול הבשר כשהוא חי ומיהת אשכחן דאיכא דאכלי חי ולפיכך מערבין בו.

הדא בלקירא. מין עשב והוא איבלא דדנא. בריש פ"ז דבכורות הבליון והלפתן:

כך היא גי' הערוך: ואין דרכו להאכל חי ולפיכך בעי הואיל דאמרת מערבין בבשר חי מכיון דאיכא דאכלו חי וא"כ הדא אובלא דדנא כיון דהאלין כותאי אכלין חיה מינה יהא מותר נערב בה.

פעפועין וכו'. כדמפרש ואזיל.

היידון אינון. מה הם.

קקולי בל' ארמי לפעפיעין. והנדקוקי לגודגדניות ופרפחיניה לחלגלוגות: