פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ח:ב:ג

ראה אותו שהפריש מע"ש נאמן על הראשון דברי ר"א וחכ"א נאמן על הראשון נאמן על השני נאמן על השני אינו נאמן על הראשון. כך היא כתובה בתוספתא כ"י על הקלף ישן אשר לפני וכך הובאה לקמן בפ"ד דדמאי בהלכה ד'. ובתוספתא דפוס יש ט"ס וטעמייהו דרבנן משום דמעשר ראשון צריך ליתנו ללוי ומעשר שני יכול הוא בעצמו להעלותו לירושלם ולאוכלו הלכך הנאמן על הראשון הוא דנאמן על השני אבל הנאמן על השני אינו נאמן על הראשון ור"א סבר דכיון שראו אותו שהפריש מעשר שני כפי חשבון אחר שהופרש בתחלה המעשר ראשון אמרינן מסתמא כבר הפריש מעשר ראשון והשתא קאמר נימא מתני' דקתני בן לוי נאמן לאמר מעשר ראשון הוא ואע"פ שאין אנו יודעין אם הפריש ממנו תרומת מעשר כר' אליעזר מיתוקמא דס"ל אינו חשוד על הראשון ואע"פ שצריך הוא להוציא מידו ואינו שלו כמעשר שני דאלו לרבנן הא אמרי דאינו נאמן על הראשון מפני שאינו שלו וה"נ לא יהא בן לוי נאמן על תרומת מעשר מכיון שצריך ליתנו לכהן:

א"ר יוסי ד"ה היא. מתני' דשנייא היא הכא שאין אדם עושה בדבר ערמה. כצ"ל כלומר שאין חושדין אותו שמערים הוא בדבר ולא יפריש ממנו תרומת מעשר וכן א"ר אלעזר בשם ר' הושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר לפי שהוא בעון מיתה כמו תרומה גדולה:

מתני' אמרה כן. כלומר מלישנא דמתני' גופה דייקינן דלא שייכא הא לפלוגתא דר"א וחכמים דקתני ובן לוי נאמן לעולם בכל שנה ואפי' בשנה שאין בה מע"ש ולא ראינו שהפריש מע"ש משלו דנאמר כיון שהפריש לשני מאמינין לו גם על הראשון כדר"א אלא לעולם הוא נאמן ומטעמא דאמרן: