פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ו:ז:א

מתני' תבואה שניתנה לשחת. לקצור בעוד לחה כדי להאכיל לבהמתו:

או לאלומה. כדי לעשות ממנה אלומות אלומות קטנות ואח"כ עושין מהרבה עומר אחד ואינו גמר מלאכה:

וכן באיגודי השום. הוא השום המחובר שדרכו לצאת משורש אחד שרשים רבים ואח"כ אוגדין הרבה ביחד.

ואגודת השום והבצלים. הן אגודות אגודות קטנות ואח"כ עושים מהרבה אגודה אחת לכל אלו אין להם שכחה משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה כדאמרי' לעיל סוף פ"ה:

וכל הטמונים בארץ וכו' ר"י אומר אין להם שכחה. דדריש שדה בגלוי פרט לטמון:

לוף. ממיני הבצלים הוא:

וחכ"א יש להן שכחה. כדמפרש בגמרא לטעמייהו דכתיב שדך משמע גלוי וכתיב קצירך משמע נמי גלוי והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והלכה כחכמים: