פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ו:ג:ה

רב כד נחת לתמן. לבבל:

היה אומר אנא בן עזאי דהכא. של א"י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב':

שני הרוגין. שנמצאו מונחין זה ע"ג זה מהו.

סבר רב שהן עורפין. סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה:

א"ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה"ג:

התחתון משום טמון. דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון.

והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף:

כד סלק להכא. כשחזר רב לא"י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב:

א"ל רבי יאות אמר לך. דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע"ז: