פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ד:ז:ה

א"ר יוחנן דר' יהודה בן חגרא היא כצ"ל. והכי מוכח מדלקמן. הא דמחמיר ר"מ במתני' בספק לקט אתייא כר' יהודה בן חגרא בברייתא דלקמיה:

ר' יהודה בן חגרא מחייב. אע"ג דספק הוא שמא נקצרת בעודו בגיותו ולאו בר חיובא הוא אלמא דמחמיר בספק לקט:

ר"ל אמר ד"ה היא. ואפי' חכמים דפליגי התם מודין הן בספיקא דמתני' דהכא דבישראל הוא והספק אם התבואה מחיובא היא או לא והלכך אמרינן הואיל והישראל עיקרו בר חיובא הוא מחמרינן גם בספק תבואה שלו אבל התם הספק הוא אם הבעה"ב היה בר חיובא בשעה שנקצרה או לא ושמא עכו"ם היה ועיקרו פטור ספיקו שלו ג"כ פטור:

כך היה ר"מ משיב את ר' יהודה בן חגרא. כך כתיב בספרים. וטעות הוא דהא ר"י בן חגרא אית ליה נמי ספיקא לחומרא כר"מ וכצ"ל כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא את חכמי'. כלומר דר' יוחנן מביא ראיה למאי דאוקי הא דר"מ דמתני' כר"י בן חגרא דחד דינא אית להו ספיקא דמתני' עם ספיקא דברייתא שהרי כך היה משיב ר' יהודה בן חגרא לחכמים דפליגי עליה וס"ל דספק פטור וכי אין אתם מודים לי שספק לקט לקט כדילפינן לקמן מקראי וא"כ ספיקא דדינא דברייתא ג"כ משום ספק לקט מחמיר בה כר"מ דמתני':

ר"ל אמר כך היה משיב ר"מ וכו'. ר"ל דמדחי לעיל להא דר' יוחנן דלא דמי ספיקא דמתני' לספיקא דברייתא ואפי' חכמים דברייתא מודים לר"מ זה לכך קאמר דלא כך שנינו דר' יהודה בן חגרא היה משיב לחכמים דידיה כן אלא כך שנינו כך היה משיב ר"מ לחכמים דידיה במתני' אין אתם מודין לי שספק לקט לקט: