פני משה על תלמוד ירושלמי פאה א:א:טז

ור"ג לא קודם לאושא הוה. שהרי ביבנה היה קודם שגלתה סנהדרין משם לאושא וחומש באושא הוא דהתקינו ומאין היה זה לו לר"ג.

כך היתה הלכה. זו מסורה בידם ושכחוה:

ועמדו השניים. דור של סנהדרין שבאושא והסכימו על דעת הראשונים.

נותנים את נפשה עליו. יגעים בו לחקור אחר הדבר להעמידו על בוריו:

סוף שהוא מתקיים בידם. ומסכימים להדבר כמו שנאמר למשה מסיני:

ואתיא כהאי דא"ר מנא. על הכתוב כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם אין זה דבר והפוכו ועוד מאי מכם דקאמר הלכך דריש לה דה"ק כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם כך נראה לכם לפי שאין אתם יגעים בו.

כי הוא חייכם. זה נוסף הוא אדלעיל כלומר שבשעה שאתם יגעים בו לא מיבעיא שלא יהא רק מכם אלא גם הוא חייכם ומתקיימת בידכם. וגרסי להא לקמן בפ"ק דשבת ובכמה מקומות.