פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים ט:ב:ג

עד שלא נשאו ונתנו בדברים בכנולד הם. כלומר קודם שנשאו ונתנו רבנן עמו באלו דברים שהם כנולד אבל לאחר מכאן חזר בו ר"א מדבריו מטעמא דאמרן דלא מוכח ממשה ור' יוסי משמע ליה שר"א עמד במחלוקתו וכדלקמן:

חיילי' דר' יוסי. ראייתו של ר' יוסי דסבירא לי' אליבא דר"א דפותחין בנולד דמשמע ליה מתו ממש ולא ס"ל להאי דרשה כל מקום שנאמר נצים כו' מן הדא דתנן פרק ה' דנזיר:

זו טעות טעה נחום המדי. שכשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להן נחום המדי אלו הייתם יודעין שבהמ"ק חרב הייתם נודרים ואמרו לו לאו והתירן וכדמפרש התם מה טעות טעה שפתח להן בנולד ונחום המדי סבר לה כר"א ומדאשכחן דנחום המדי הורה כר"א ש"מ לא חזר בו ר"א והייני טעמיה דר' יוסי:

א"ר זעירא. כלומר דר"ז פליג ולעולם נחום המדי לא הורה כר"א דפותחין בנולד אלא דס"ל דהתם לאו נולד הוא שהרי נביאי' הראשונים היו מתנבאין בעוד שב"ה היה קיים שעתיד ליחרב וכדמצינו במקרא היכל ה' היכל ה' על מקדש ראשון ושני אלא שזה טעותו של נחום המדי דהכין הוה צריך מימר לון בזה הלשון היה לו לומר לא הייתם יודעים כו' אבל באמת לענין דינא אם היה אומר להם כן לאו נולד הוא:

אמר ר' הילא. פליג על ר"ז דס"ל כר' ירמיה:

עוד הוא כנולד. אע"פ שהיו יודעין שיחרב מ"מ לא היו יודעין מתי ויכולין לומר היינו סבורין שהדברים רחוקים עוד ולימים רבים כדאשכחן שאמרו ישראל ליחזקאל החזון וגו' וא"נ היה אומר להן כן לא הוי פתח כלל אלא ע"כ דבנולד פתח להן זה טעותו דס"ל כר"א וש"מ לא חזר בו ר"א:

ואתייא דר' ירמיה. שחזר בו ר"א כר' זעירא ודר' יוסי דס"ל שעמד ר' אליעזר במחלוקתו כר' אילא: