פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים ח:ו:ג

והוא. הא דקתני במתני' אינו אסור אלא עד אדר הראשון דוקא בשנדר ואחר כך עיברו ולא היה דעתו בשעת הנדר אלא עד הראשון אבל אם כבר עיברו ואח"כ נדר לא בדא אמרו עד הראשון אלא אסור עד ראש אדר השני כיון שידע שנתעברה השנה סתם אדר אדר השני הוא:

לענין שכר בתים לא שנייא. המשכיר בית לחבירו עד אדר אין חילוק בין עיברו קודם שהשכירו או לא ואם המשכיר אומר עד אדר הראשון והשוכר אמר עד אדר השני יחלוקו חדש העיבור:

ומקשי הש"ס איתא חמי. בא וראה לנדרים לית את חשיש אם לא ידע מעיבור השנה אין את חושש לאוסרו עד אדר השני ולענין ממין את חשש דאמרת יחלוקו בתמיה והא על השוכר להביא ראיה שנתכוין לאדר השני דמוציא מחבירו הוא:

א"ר הילא. אלא כך הוא כדר' הילא דדוקא שעיברו ואח"כ השכיר יחלוקו חדש העיבור ואע"ג דכבר עיברו הואיל דממונא הוא יחלוקו מפני שיכול המשכי' לומר לא נתכוונתי אלא על סתם אדר:

אבל השכיר ואח"כ עיברו לא בדא. אמרינן יחלוקו ואין להשוכ' אלא עד אדר הראשון:

ולענין שטרות כותבין באדר הראשון ובאדר השני. לאו אכתיבה קאי שכותבין אדר הראשון ואדר השני אלא ה"ק באדר הראשון ובאדר השני בשניהן כותבין אדר וכלומר דאדר הראשון אדר קרוי ולא שבט אף על גב דהוא התוספת כדמסיק בפ"ק דמגילה:

אלא שכותבין אדר השני תיניין. ואדר הראשון כותב סתם:

כותב תי"ו. לסימן תיניין ודיו: