פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים ח:א:ו

מילתי' דר"י. שמענו מדר"י דמתענין לשעות שמקבלין התענית אפילו לשעות דר' יוחנן הוה רגיל לומר הריני בתענית עד שאסיים פירקי או הפרשה וקרי ליה תענית:

מילתיה. וכן שמענו מדר' יונה ששמע שנפטר בנו של רבי יוסי ואע"ג דכבר אכל גבינה ושתה השלים לתענית כל היום ונחשב לו לתענית:

לווה אדם תעניתו ופורע. כלומר אם מתענה ואינו יכול להשלים תעניתו לווה תעניתו וחשיב היום בכלל תענית אף על פי שאכל כיון שמקצתו התענה עד שלא נמלך ללות אלמא מתענין לשעות ומיהו חייב לפורעו כיון שיום שלם קיבל עליו:

וכי נדר הוא זה. שצריך לפרעו דהא לא קיבל עליו אלא לצעורי נפשיה אי מצי ואי לא לא ולא דמי לשאר נדר שצריך להשלים נדרו. וזה כלישנא קמא בבבלי תענית שם:

איבד תעניתו. משום שיכול להתענות יום אחר תחתיו דקי"ל כרב דלוה ופורע:

והוא שאמר יום סתם. ואז יכול להתענות ליום אחר אבל אם אמר יום זה שוב אינו יכול ללות תעניתו ולפיכך משלים תעניתו היום אף על פי שאכל כזית:

לא אמר. ולא אמרן דאיבד תעניתו אלא כשאכל הא טעם ולא בלע לא כלום הוא:

לא משום ברכה. אין צריך לברך כשהוא טועם בלבד ואין בה משום גזל כו':