פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים ח:א:ב

גמ' הא משחשיכ' מותר. כשאמר היום ומקשה הש"ס לית הדא פליגא על ר' יוחנן דאמר בנדרים הלך אחר לשון בני האדם והא בלשון בני האדם הלילה הולכת אחר היום כדמפרש ואזיל:

לית אורחיה. וכי אין דרך בני אדם לומר לחבירו בערב לא טעמתי כלום היום לעת ערב:

ואמר אתמול. בתמיה כלומר וכי הוא אומר לו לא טעמתי אתמול שהרי הלילה מיום אחר הוא אלא רמשית אומר לו והיינו היום לעת ערב אלמא דבלשון בני אדם כשעומד בלילה אומר על היום שלפניו היום ולר' יוחנן אמאי מותר משחשיכה:

אמור דבתרה והוא פליגא. בתמיה כלומר דהדר מתמה על דמקשה מזה הלשון לר' יוחנן ומאי חזית דמקשת מזה אמור מזה הלשון אחר של בני האדם ולא פליגא על ר"י:

לית אורחיה. וכי אין דרך בן אדם לומר לחבירו בבוקר לא טעמתי כלום מערב:

מימור יום דין הוא. בתמיה וכי דעתו על זה היום ודאי אין דעתו אלא על הלילה שלפניו וא"כ מצינו ג"כ בלשון בני האדם היום הולך אחר הלילה:

לית הוא פליגא. כלומר דהדר מקשי ואכתי לית הוא פליגא על ר"י בתמיה והא ע"כ פליגא:

יום זה משבת זו. כלו' הרי האומר לחבירו יום זה משבוע זו או שבוע זו מיום זה תעשה לי הדבר פלוני:

יום זה מהיום. כלומר ודאי יום זה שאמר דעתו מהיום וגם הלילה בכלל ואכתי קשיא מתני' לר"י אמאי מותר משחשיכה דהא בלשון בני האדם גם הלילה בכלל:

כמ"ד. אלא ודאי כמ"ד הלכו בנדרים אחר לשון בני האדם יום זה כמהיום הוא ואסור משחשיכה ברם מתני' דהכא אתייא כמ"ד בריש פ"ו הלכו בנדרים אחר לשון תורה והיום הולך אחר הלילה כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ומשחשיכה יום אחד הוא:

רב יונה בוצרייא אמר. דלא היא דאפילו כמ"ד אחר לשון בני האדם אתייא דכן אורחיה דבר נש לומר לחבריה:

סובר. המתן לי הדין יומא ודעתו עד שתחשך: