פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים ב:ד:ב

גמ' הוון בעיי מימר. היו רוצין בני הישיבה מתחילה לומר מלוח לעולם נקרא מלוח ונ"מ לנודר מן המלות כדתנן לקמן פ"ו ועלה דהתם קאי הא מלוח לשעה לא:

אמר ר' יודן. לא היא דמן מה דתנינן במתני' הרי עלי כבשר מלוח ואברי הקרבן לא היו נמלחין אלא לשעה כדלקמן ש"מ מלוח לשעה נמי נקרא מלוח:

איזהו מלות לשעה. שאסור בנודר וילפת לה מבשר מלות דמתני':

כהאי דתני. בברייתא דקדשים ומייתי לה בבבלי מנחות דף כ"א:

כיצד הוא עושה. במליחת אברי הקרבנות נותן כו' ושם גריס נותן המלח ע"ג האבר וחוזר והופכו ונותן עליו מלח:

שנייא היא. התם דלאו מלוח לשעה מיקרי שהרי אם משהה אותן כך במלחן ואינו מקריבן ודאי הן נמלחין לגמרי ואכתי לא ידעינן הי המלוח לשעה דקאמרת ומנא לך דמיקרי מלוח:

ויידא אמרה. ומהיכן שמענו זה:

דא. מן ההיא דאמר ר' חייה כלומר ר' חייה למד לנו מן ההיא מתני' דתנן במס' מעשרות:

הנוטל זיתים מן המעטן. מקום שצוברין שם הזיתים נקרא מעטן:

טובל אחד אחד במלח ואוכל. דלא הוי קבע הואיל וטבלן א' אחד ומותר לאכול אכילת עראי בלא מעשר אלמא שנקרא מלוח במה שטובל לפי שעה:

הדא אמרה מלוח לשעה מלוח הוא. כלומר ש"מ אפילו מלוח לשעה בכה"ג נקרא מלוח ואסור בנודר מן המלוח: