פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים יא:ד:א

מתני' קונם שאיני עושה על פי אבא כו' אינו יכול להפר. דלא הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה ובהא כ"ע מודים באוסרת הנאתה על פלוני שאין הבעל מיפר:

שאיני עושה על פיך א"צ להפר. משום דמשעבדא ליה ואע"ג דקונם כהקדש והקדש מוציא מידי שיעבוד אלמוה רבנן לשיעבודיה דבעל שאין הקונם מפקיע שיעבודו:

שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו. כדתנן בפ' אע"פ ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים כו' וקסבר ר"ע דהמותר על זה שלה היא וחייל עלה נדרא דהא לא משעבדא ליה ולפיכך צריך להפר והפרה מועלת בו משום דהוי דברים שבינו לבינה שא"א שלא יתערב אותו העודף בשל בעלה ות"ק לא חייש להכי משום דס"ל דהעדפה נמי דידיה הוי:

ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה. בפ' אע"פ מפרש לה דר"י בן נורי ס"ל נמי בהעדפה כת"ק דשל בעל הוי וכדמפרש התם בהעדפה שע"י הדחק פליגי והילכך משום העדפה אין צריך להפר אלא שמא יגרשנה ומשום עיקר מעשה ידיה צריך הפרה דלאחר שיגרשה פקע שיעבודיה דבעל ואז הנדר חייל ותהא אסורה לחזור לו והלכה כריב"ן:

רבי עקיבא אומר יפר. השתא מפרש לטעמייהו דאמאי צריך להפר לרבי עקיבא הא עיקר מעשה ידיה ודאי שלו וקאמר ר' בא דהיינו טעמא: