פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים יא:ב:ג

כתיב וכל נדר. ודריש וכל לרבות כל מה שאסרה עליה אפילו אין בו עינוי נפש מרובה כגון פילפל שאיני טועמת:

קלוסקין. כמו גלוסקא:

ולא סוף דבר שיש. לפניה מאותו המין אלא אפילו אין שם מאותו המין. דדעתה הית' אפי' יביא לה אחר מאותו המין לאסו' עליה וכלומר דאשמועינן דאם אסרה עליה סתם ממין א' מהמינין ולא אמרה מפירות זו המדינה דעתה אף על אלו שיביאו ממדינה אחרת ואע"פ שאין מין זה מצוי בזה המדינה:

היו לפניה שתי חתיכות אחת יפה. ויש בה עינוי נפש ואחת רעה ואין בה עינוי נפש כשהיא מתענה ממנה:

ונתנה עיניה ביפה. כלומר שנתנה עיניה לאכול מן היפה ולא נדרה אלא מן הרעה ה"ז יפר:

מפני מה הוא מפר. הואיל ואין בה עינוי נפש א"כ למה הוא מיפר:

חברייא אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה. כלומ' אע"פ שאין כאן עינוי נפש שהרי יכולה להנות מן היפה אפ"ה נדר של עינוי נפש הוא שהרי נדרה שלא לאכול מזה ויכול להפר:

מפני נדרי עינוי נפש שלו. כלומ' אף על פי שהיא אינה מצטערת עכשיו בנד' זה שהרי היפה לפניה אע"פ כן הוא מצטע' כשהיא מרגלת עצמה לנדו' ולהתענות:

כל הנדרים אדם מיפ'. לאשתו חוץ מאומרת הנייתי על פלוני דאין כאן נדרי עינוי נפש ולא דברי' שבינו לבינ':

הא הניית פלוני עלי יפר והא תנינן קונם פירות חנווני זה עלי אינו יכול להפר ומשני פתר לה שמואל מתני' כרבי יוסי. דכולה ר' יוסי קאמר לה דסבירא ליה דלא הוי עינוי נפש הואיל ויכול ליקח מן האחרים וחלוקים עליו חביריו והלכה כרבנן דהוי נדרי עינוי נפש. וכן מפרק להא דשמואל בבלי דף פ"ב:

דתנינן. הא דתנינן במתני' אם לא היתה פרנסתי אלא ממנו דמודה רבי יוסי דהוי עינוי נפש ומפרש טעמא דהוא מקיף לי' דהוא יהב לי' כלומר שחנוני זה מכירו ומאמינו ונותן לו בהקפה ובכל עת שירצה הוא נותן לו ור' מנא קאמ' טעמא דהוא יהב לי' מוקמא טבא שנותן לו במקח הטוב וסחורה טובה והילכך מודה ר' יוסי בהא דהוי עינוי נפש ויפר: