פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים יא:יב:ו

האשה כו' הוא נותן אצבעו בין שיניה. הוא הגורם לנזירות שלה שלא הפר לה:

שכן אם רצה להפר יפר גרסינן וכן הוא בתוספתא וכך היא הגי' בבבלי פרק המדיר דף ע"א למאי דמפיך לה התם:

היא נתנה אצבעה בין שיניה. היא הגורמת שכן אם רצה להקם מוקם והוי לה שלא תידור שמא יקם לה הבעל:

או שאמרה. כלומר ולפיכך אם אמרה אפשי שאהא נזירה רוצה אני בכך שלא יפר לי בעלי תצא שלא בכתובתה שהיא גרמה לעצמה:

וגרסינן הכא כמשנה ראשונה. כלומר דבעי הש"ס אם דברי רבי מאיר ורבי יהודה אליבא דמשנה ראשונה הם האומרת נטולה אני מן היהודים יוצאת ונוטלת כתובה אע"ג שהיא גרמא בנדרה והילכך סברי נמי רבי מאיר ור"י דנוטלת כתובה:

דלא כן מה כן אמר רבי מאיר ורבי יהודה. דאם לא כן מה טעמא דרבי מאיר ור"י ומשני לעולם ואפילו כמשנה אחרונה שחזרו לומר שמפר חלקו ומפני מה אינו מיפר לה לפיכך הוא הגורם שאינו מפר ואם אמרה אפשי שאהא נזירה יוציא ויתן כתובה:

רבי יוסי ורבי שמעון כמשנה אחרונה שחזרו לומר שאינה נוטלת כתובה וקאמר הש"ס דאפילו תימא דדבריהם אזלי אפילו למשנה ראשונה דמפני מה נדרה היה לה להזהר שלא תדור שמא לא יפר לה בעלה וכלומר דפלוגתא דהני תנאי לא שייכא כלל למתני' ובין למשנה אחרונה ובין למשנה ראשונה שפיר אתיא והא דאמרו במשנה ראשונה נוטלת כתובה אף על גב שהיא גרמה בנדרה שאני הכא דנטולה אני תשמיש מכל היהודים קאמרה ומוכחא מילתא דתשמיש קשה לה ולפיכך נדרה וכאנוסה דמיא והילכך אמרו שכופין אותו להוציא וליתן כתובה אלא שאח"כ חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ותהא מקלקלת על בעלה אבל התם דבנזירות נדרה ולפיכך אם אמר אי איפשי באשה נדרנית או שהיא אמרה איפשי שאהא נזירה תצא שלא בכתובה שהיא הגורמת לעצמה דמפני מה נדרה:

סליק פירקא וכולא מסכת דנדרים בס"ד הדרן עלך פרק אלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים