פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים י:א:ג

בבוגרת ארוסה. מדכתיב היו תהיה דריש דמשמע במהוה עצמה הכתוב מדבר והיא בוגרת שאין לאביה רשות בה:

יאות א"ר אלעזר. דמשמעות המקרא כך הוא אבל קשיא על דבריו דהיכי ס"ד דקרא בבוגרת ארוסה מיירי שהאב והבעל מפירין לה בשותפות הא מכיון שבגרה לא כבר יצאת מרשות אביה והויא כיתומה שמת אביה ומי מיפר לה ודאי הבעל מיפר וה"נ בבוגרת ולא שייכא בה שותפותיה דאב:

וקשיא על רבנן. ומהדר הש"ס דלרבנן דס"ל בנערה מאורסה הכתוב מדבר אבל בוגרת ארוסה הבעל לבדו מיפר נמי קשיא דאם עד שלא נכנסה לרשותו מיפר לה נכנסה לרשותו לכ"ש וא"כ אם בית אישה נדרה למה לי:

מה מקיימין רבנן ונדריה עליה. השתא נחית לפרושי לרבנן דס"ל בוגרת ארוסה הבעל מיפר באיזה נדרים אינון קיימין והיכי מפרשי לקרא ונדריה עליה דמשמע שהיו עליה מכבר:

אם בנדרי' שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה. בעודה נערה:

כבר נראה לאב ולבעל להפר. ושוב אין הבעל מפר לבדו אפי' בגרה אח"כ ויצאת מרשות האב דכיון שנראה לשניהם אין אחד מהם יכול להפר:

אלא כן אנן קיימין. הא דכתיב ונדריה עליה ומשכחת לה דהבעל מיפר בבגר לבדו:

בנדר שנדרה עד שלא מת אביה ומת אביה והיא בוגרת. כלומר שמת אביה או שבגרה ויצאה מרשותו ונתקדשה אח"כ דבכה"ג לא נראה לשניהם מעולם ובכי הא הבעל מיפר לבדו בבגר:

מנן לר' אלעזר. דמוקי קרא בבוגרת ארוסה ומניין לנערה מאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה:

בין איש לאשתו עד כדון בבעל כו'. כלומר מדסמך הכתוב בין איש לאשתו בין אב לבתו ש"מ דיש נדרים שהאיש לאשתו והאב לבתו מפירין לה ואיזו זו נערה המאורסה דלא יצאת לגמרי מרשות האב ולא נכנסה לגמרי לרשות הבעל וקמ"ל קרא דברשות שניהם היא להפרת נדריה:

מה מקיימין רבנן. האי קרא בין איש לאשתו בין אב לבתו דלדידהו נפקא לן נערה המאורסה מאם היו תהיה:

ולא שבינה לבין אחרי'. שאין הבעל מיפר אלא נדרים שבינו לבינה וכן האב לבתו:

ולית לר"א כן. לשון שאלה הוא אם ר"א פליג בזה וקאמר דאית ליה נמי הכי וכולא מתמן אית ליה כולה מהאי קרא נפקא ליה מדכתיב בין איש לאשתו וגו' דוקא דברים שבינו לבינה ומדסמכן הכתוב יליף לה לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה: