פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים א:א:ז

איסר זו שבועה. אם אמר איסר ככר זה עלי או מבטא ככר זה עלי שבועה היא:

אם אומר את כו'. לקמיה מפרש לה:

אסר זו שבועה. כמו אמר מר הוא ופריך ותימר אם אומר את כן בתמיה דברישא קאמר איסר כשבועה והדר קאמר כמסתפק אם אומר את כן:

תרי תניין אינון. תנאי היא דתנא דרישא סבירא ליה איסר כשבועה הוא ותנא דסיפא מספקא ליה:

ר' ירמיה. אמר לעולם חד תנא הוא וסיפא פירושא דרישא היא וה"ק איסורו של איסר כך הוא פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה אמרו בלשון נדר שאמר איסר ככר זה עלי את תופסו בלשון נדר ואם אמר בלשון שבועה את תופסו במקום שבועה כדמפרש ואזיל:

אסר הרי הוא על ידי את תופסו בלשון נדר. כלומר אם אמר אסור הוא על ידי לשון נדר הוא:

אסר ואיני טועמו את תופסו במקום שבועה. אם אמר אסר ככר זה שאיני טועמו את תופסו בלשון שבועה וחייב עליו קרבן אם אכלו. והכי מסיק לה אליבא דרבא בבבלי שבועות ריש פ"ג:

אם אומר כו'. כמו אמר מר וקאמר ר' יוסי עלה לא אתייא הא דאמרי' דחייב על כל איסר ואיסר אלא בחמשה ככרין והיינו דקאמר ועל כל שבועה ושבועה כלומר בהאי ענינא דחייב על כל שבועה ושבועה חייב על כל איסר ואיסר והוא בחמשה ככרין:

עשאו כנבילה. דכבר מושבע ועומד הוא ומכאן ואילך אם נשבע עליו כמיחל שבועות על האיסרין ואין שבועה חלה על האיסר כשם שאין שבועה חלה על שבועה כדאנן בפ"ב:

ר' חנניה אמר. אפי' בככר אחד משכחת לה וכגון שנשבע לשעבר דלא שייכא אין שבועה חלה על שבועה בלשעבר שמיד שיצתה שבועה הראשונה מפיו יצתה לשקר והלכה לה והשניה שבועה אחרת היא וחייב לעצמה ואין לך לפוטרו משום אין שבועה חלה על השבועה אלא בלהבא שחוזר ואוסר עליו את האסור והוי ליה נשבע לקיים את המצות:

כהדא דתני. בתוספתא וכן קאמר בבבלי שבועות דף כ"ח גבי עיפה דתני שבועות בי רבה:

אם אומר את אין איסר מין שבועה. שהוציאו בלשון נדר כדמפרש לעיל לעולם חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו דיש נדר בתוך נדר:

אמר ר' יודן. אדלעיל קאי הא דאמרינן אין שבועות חלות על האיסרין דוקא שהזכיר נדר ואח"כ שבועה:

נדרים חלין על האיסרין. כלומר אפילו על מה שאסר עליו בלשון שבועה ואין שבועות חלין על האיסרין אפילו על מה שאסר עליו בלשון נדר וטעמא דמילתא משום דשבועה איסור גברא הוא שאוסר עצמו מן החפץ ונדר איסור חפצא הוא שאוסר החפץ עליו והילכך אם הזכיר לשון שבועה מתחילה דהוא איסור גברא ואח"כ נדר מוסיף איסור חפצא נמי עליה אבל אם הזכיר בלשון נדר ליכא למימר דניתוסף אח"כ איסור גברא עליה דמכיון שאסרו עליו בנדר קאי עליה בלא יחל דברו ואית ביה בהאי לאו נמי איסור גברא ככל לא תעשה שבתורה והילכך אין מקום לשבועה שתחול: