פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ט:ג:ה

הדא אמרה מת מצוה מותר לפנותו. בתמיה דקתני נוטלו והא קי"ל מת מצוה קנה מקומו:

תיפתר. דהייינו טעמא דתלינן שמא נקבר שם שלא ברשות בעל השדה או שנקבר דרך שאלה על זמן מועט והלכך לא קנה מקומו:

וחש לומר שמא מת מצוה הוא. ואמאי תלינן לקולא ניחוש שמא מת מצוה הוא:

שאין מיתי מצוה מצוין. ולא חיישינן להא:

קבר הנמצא. כגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא ציוה מעולם לקבור שם ובגזילה נקבר מפנין אותו שלא קנה מקומו. פינהו מקומו טהור גרסינן. וכן הוא בתוספתא דלאו קבר הוא:

קבר הידוע. שנקבר שם מדעת בעל השדה אין מפנין אותו שאסור לפנותו:

קבר שהוא מזיק את הרבים. שקבור במקום הילוך הרבים ומיטמאין באהלו מפנין אותו מפני נזקן של רבים:

בכפר עקביא. שהיה שם קבר מזיק את הרבים והורה שמקומו מותר בהוייה:

מה ופליג. אם רבי אבא בר כהן פליג על הברייתא:

כאן בשקדם הוא את העיר. ברייתא מיירי בשקדם הקבר את העיר דאע"ג דמזיק את הרבים הוא ומפנין אותו מ"מ תורת קבר עליו שהרי קדם שם ומקומו אסור בהנייה:

וכאן. הא דרבי אבא בשקדמתו העיר ולאו כל כמיניה לאסור עליהן:

שהקיפתו העיר. קברות שמקיף את העיר משלש רוחותיה מפנין אותו מפני הטומאה:

מ"ד מפנין אותו בנתון בתוך ע' אמה ושיריים. שהן עיבורה של העיר וכמו בתוך העיר הוא:

מאן דאמר מפנין. איכא דאמרי דמ"ד מפנין אותו בעשוי הקברות כמין ג"ם יונית ומקפת העיר משתי רוחות:

מ"ד אין מפנין בעשוי כמין היא. כמו העיר עצמה נגד שתי רוחותיה מכאן ומכאן דלאו מוקפת מיקריא:

כל הקברות מתפנין. מפני הטומאה:

חוץ מקברי המלך וקברי הנביא. מפני כבודן:

והלא קברי בני דוד היו מתפנין. ואפילו הן מלכים:

וקברי בני חולדה. משפחה אחת שהיתה בירושלים ולא היו מתפנין מעולם:

משם ראיה. על קבר בני חולדה קאי וכן הוא בשמחות:

מחילה. תחת הקרקע היה שם ולפיכך לא היו מפנין שלא היה בהן משום טומאה שיוצאת דרך מחילה לנחל קדרון: