פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ט:ב:י

בר פיקה שאל לרבו. הא דקתני במתני' נמצא מת צף על פי המערה טמא מי נימא דעד כאן לא אמרו אלא במערה מקורה משום דהוי ספק טומאה ברה"י או אפילו במערה שאינה מקורה נמי החמירו בה:

סבר בר פיקה אין ספק טומאה צפה על פני המים. ול"ג הכא טהור עד לקמן כלומר דבר פיקה דמסתפק בשאינו מקורה טעמיה משום דקסבר ספק טומאה צפה על פני המים טהור כדתנן בפ"ד דטהרות והלכך לא מטמאינן אלא במערה מקורה ומשום ספק רה"י נגעו בה:

עדיין בר פיקה עומד בשטותיו. להסתפק בדבר זה דודאי אפילו אינו מקורה טמא שאין ספק טומאה צפה על פני המים טהור אלא בשרץ בלבד כדדרשינן מקראי כתוב א' אומר בכל שרץ השורץ דמשמע בכל מקום שהוא שורץ ואפילו צף וכתיב על הארץ דמשמע שיהא מזנה על הארץ ולא צף הא כיצד ודאי מגעו טמא ספק מגעו טהור אבל במת לא חילקו חכמים ואפילו צף כעומד הוא:

כל הנזרקין. ממקום למקום ובשעת זריקתן ספק נגע בהן אדם וכלים ספק לא נגע בהן ספיקן טהור דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא והוי לה כטומאה צפה דספיקה טהור:

חוץ מכזית מן המת. שזרקו וספק נגע או לא:

המאהילין. או שדלג אדם על טומאת המת וספק האהיל או לא:

שהן מטמאין מלמטן למעלן. או זב וזבה שהן מטמאין מלמטן המשכבות ומושבות ומלמעלן עליונו של זב שכל אלו ספקן טמא: