פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ו:ט:ה

טבל. כמו תבל בחילוף האותיות וכן הוא במס' ערלה:

מהו שיוסר ביותר ממאתים. תבלין של ערלה ושל כלאי הכרם אם הם אוסרין ביותר ממאתים דערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים והני כיון דלטעמא עבידי אם עולין באחד ומאתים או לא:

אמר ליה אין תבל ביותר ממאתים. אפי' תבלין בטלין באחד ומאתים:

והא דתנינן. בפ"ב דערלה כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה בערלה ובכלאי הכרם אסור אם חימץ את העיסה בשמרי יין של ערלה וכלאי הכרם או המתבל קדירה בתבלין שלהן וכן המחמץ עיסה של חולין בשאור של תרומה אסור ומשמע דאפי' בשיעורן אינם עולין. אין תימר ולמאה ולמאתים. ואי תימא דעד שיעורן קאמר דאסור לתרומה במאה והוא ולערלה ולכלאי הכרם במאתים והוא א"כ מאי אריא תבלין וחומץ אפילו לא חומץ ולא תיבל כך הוא שיעורן לאסור עד מאה ומאתים אלא ודאי דאפילו ביותר ממאה ומאתים אוסרין:

אלא בענבים אנן קיימין. הא דאמרינן אין תבל ביותר ממאתים בענבים עסקינן אם תיבל הקדירה בענבים לפי שאינם נותנין טעם כל כך כמו שארי תבלין דאיירי במתני' דערלה והם דברים החריפין ושארי דברים הנותנין טעם הרבה דהני לא בטילי. בשלא צימיקו. הענבים אלא עדיין חדשים הן ואינם נותנים טעם הרבה אבל אם צימקו ונתקבץ הטעם לתוכן וכשמתבל בהן מתפשט הטעם לחוץ ונותן טעם הרבה ויש תבל אפילו ביותר ממאתים:

בשלא בישלו. התערובות עם הענבים אלא כבשן לבד אבל אם בישלו עמהן נותנים טעם הרבה: