פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ו:ג:ב

גמ' כתיב תער לא יעבר על ראשו. ודריש לא יעבר הא אם עבר חייב וכלומר בכל דבר שהוא מעביר אפילו בזוג ואפילו סיפסף דתער לאו דוקא:

גדל פרע וכמה הוא גידול שער ל' יום. כלומר וקרא דגדל פרע להכי הוא דאתא דסותר שלשים יום דאלו לרבות שאר מעבירין לא איצטריך דמלא יעבור נפקא:

עד כדון נזיר טהור. עד כאן לא שמענו דתגלחת סותרת אלא בנזיר טהור דקרא ביה משתעי:

נזיר טמא. מנין דתגלחת סותרת בו אם גלח בתוך שבעה:

וגלח ראשו ביום טהרתו. ומה תלמוד לומר עוד ביום השביעי יגלחנו מיכאן שהוא חוזר ומגלח אם גלח בתוך שבעה של ימי טהרתו סותר וצריך לחזור ולגלח אחר ז' דתגלחת. כדי לכוף ראשו לעיקרו בעינן ואינה פחותה משבעה:

וגילח. וגלח ראשו דבנזיר טמא דריש דכולו בעינן ואם שייר שתי שערות לא עשה כלום:

ת"ל לא יעבר על ראשו כל המעבירין במשמע. א"כ למה נאמר תער מיכאן שאינו סותר בו אלא תער בלבד. דתער דקרא בא ללמדינו דאינו סותר אלא תער. לא יסתרו בו שלשים. אימא דקרא לא ממעט שאר המעבירין אלא מסתירת שלשים כדין התער אבל יסתרו בו שבעה: