פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ה:ב:ב

גמ' משעה שנשאל. מונה לנזירותו ואין ימים הראשונים עולין לו מן המנין:

וב"ה אומרים משעה שנזר. ואותן הימים עולין לו מן המנין:

מה אנן קיימין. פלוגתייהו:

אם בשגילגל בנזרו. שזילזל ועבר על נזרו קודם שנשאל. גילגל לשון ליגלג והתיבה מסורסת כדרך ש"ס הזה והכי איתא בפ"ח דתרומות ובהרבה מקומות:

כל עמא מודיי משעה שנשאל. ואסרו החכם צריך למנות נזרו שאותן הימים שעבר וזלזל בהן אינן עולין לו:

אלא כן אנן קיימין בשעתיד לישאל. כלומר שראינו אותו מחזר אחר החכם להשאל על נדרו אבל אין אנו יודעין אם זלזל בנזרו או לא ובהא פליגי דב"ש סברי מכיון שנתן דעתו לישאל על נזרו מסתמא מזלזל היה בנזירותו ולפיכך אותן הימים אינן עולין לו:

ובה"א. אין אנו חוששין מן הסתם שמא זלזל בנזרו שאלו היה מזלזל לא היה חושש להשאל על נדרו:

אין נשאלין לו. אין נזקקין להתיר נדרו אא"כ השלים כל הימים שנהג בהן היתר:

ומה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט. הא צריך לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר:

אלא אכן הוא. דקאמר רבי יסא בד"א בזמן שגילגל בנזרו זמן מרובה צריך לנהוג איסור כפי אותו הזמן שזלזל אבל אם לא זלזל בהן אלא זמן מועט דיו שלשים יום אפילו בנזירות מרובה:

מה אנן קיימין. פלוגתייהו דרבי יודה ור"י ובמאי הוא דעבר על נזרו אם בשזלזל בטומאה כ"ע מודים סתר את הכל כדתנן לקמן פ"ו טומאה סותרת הכל ותגלחת סותרת ל' יום:

אלא כן אנן קיימין. בשזלזל בשתיית יין ודוקא בעומד בתוך נזירותו בשעה שנשאל דכיון שיש עוד ימים מימי נזירותו לנהוג בהן לא סתר את הכל לרבי יסא:

אבל בעומד. עכשיו לאחר נזירותו:

אכל סותר. כמו הכל שאין כאן ימים מימי נזירותו שקבל עליו לנהוג בהן איסור והלכך סתר הכל: