פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ה:א:ט

תמן תנינן. ריש פ"ו דערכין שום היתומים וכו' ומשום סיפא דהתם קאמר דתנינן שם המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר"א אומר כשיגרשנה ידור הנאה ממנה רבי יהושע אומר אינו צריך ומפרש רבי מנא טעמא דפלוגתייהו:

רבי אליעזר חשש על הערמה. חיישינן שמא ערמה הוא עושה שמגרשה כדי שתגבה כתובתה מן ההקדש ואח"כ יחזירנה והלכך צריך לדור הנאה ממנה על דעת רבים שלא יחזירנה:

רבי יהושע לא חשש על הערמה. דס"ל אין אדם עושה קנוניא על ההקדש:

רבי יוסי ברבי בון. קאמר דלא פליגי בהא ודכ"ע אדם עושה קנוניא על ההקדש אלא דהכא במלתא אחריתא פליגי ואתייא דרבי אליעזר כבית שמאי ודרבי יהושע כבית הלל דמתני':

דרבי אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים אין אדם נשאל על הקדשו והוא דהוה אמר צריך להדיר הנייה. דבית שמאי סברי אין אדם יכול להשאל על הקדשו דאפילו אומר לחכם לא על דעת כן נדרתי אינו יכול להתירו דהקדש טעות הוי הקדש והלכך זה המגרש אשתו מתחרט בהקדשו הוא ואינו יכול לישאל ולהתיר נדרו ועושה קנוניא זו ולפיכך ר"א הוא דאמר צריך להדיר הנאה ממנה:

ודרבי יהושע כבית הלל דב"ה אומרים אדם נשאל על הקדישו. ולפיכך והוא דהוה אמר אינו צריך להדיר הנייה כדמפרש ואזיל דמה נפשך תהא בו האיש אם תוהא הוא ומתחרט על הקדשו הוה שישאל על הנייתו היה לו לישאל על נדרו שנדר להקדישו ומליהנות בו ולפיכך אין חוששין לקנוניא:

מודה רבי יהושע בערב. אם אחד ערב לה בכתובתה ובעלה מגרשה שהוא צריך להדיר הנייה דבהא ודאי חוששין לקנוניא שמגרשה כדי שתגבה כתובתה מן הערב ובבבלי התם מסקינן דדוקא בערב קבלן א"נ האב שערב לאשת בנו בכתובתה דערב סתם דכתובה לא משתעבד:

מה אמר רבי יהושע במתנה. אם נתן מתנה לאחד ומגרש לאשתו אם חוששין לקנוניא או לא:

מכיון. מי אמרינן דמכיון שהנותן מתנה בעין יפה הוא נותן לא חיישינן לקנוניא שיחזור בו עכשיו כדי להגבות ממנו וא"צ להדיר הנייה או דילמא מאחר שהורע כחו והוא חוזר בו כלומר שהמקבל מתנה הורע כחו בזה שהנותן יכול לחזור בו צריך להדיר הנייה דחיישינן לחזרה ומיירי שהוא בענין שיכול לחזור בו כגון שלא קנה באחד מדרכי הקניה:

נישמעינה. לזה מן הדא עובדא:

קריבתיה דרבי חגיי הוה בעל חייב קרטס. קרובתו של רבי חגיי היה הבעל שלה חייב לאחד חוב בשטר. קרטס שטר בלשון יוני:

אתא. בא הב"ח וטרף ממנו בחובו:

אתא עובדא קמיה דרבי אחא. שהיה הבעל רוצה לגרשה ושאלו אם צריך לידור הנייה ואמר דצריך דחיישינן לקנוניא ומיירי שהיתה כתובתה מוקדמת לב"ח:

אמרין חברייא. לפני רבי אחא ורבי יוסי יאות אמר רבי אחא ודאי שפיר קאמר רבי אחא דצריך לידור הנאה:

דאין חזר הוא עליה. כלומר אם יחזיר הבעל אותה אח"כ לא מצי ב"ח לחזור ולטרוף ממנו ממה שטרפה בכתובתה והלכך חיישינן לקנוניא:

עבדה לון תכשיטין. נעשה אותן כתכשיטין וכמתנות שהוא נותן לה עכשיו דכיון שהוא מחזירה כל מה שטרפה כמתנות הן שהרי הוא כותב לה כתובה עכשיו מחדש וא"כ ב"ח חוזר וגובה ממנו ולא חיישינן למידי:

פרה פורנין. הן המתנות והנכסים מלבד הכתובה כדאמר בפרק אע"פ:

משה. תלמיד חכם יאות אמר רבי יוסי בתמיה שהרי בכתובתה טרפה והיאך אתה עושה כתכשיטין וכמתנות:

ונפק עובדא כרבי אחא. וש"מ דצריך לדור הנייה: