פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ה:א:יב

את תופסו משם שור משם ראשון. כלומר לב"ש איכא לספוקי אם שיר ראשון או שחור ראשון קאמר ואת תופסו משום שניהן לחומרא כדמפרש ואזיל:

ויצא לבן. והוי הקדש לב"ש ויצאו אח"כ שחורין אחריו את תופסו נמי משום ראשון לשחורים והראשון שבשחורים נמי קדש וכן בשור לבן:

שור שעמד על האבוס. אם אמר שור שעומד על האבוס יהא הקדש ונמצא רבוץ רבוץ ונמצא עומד מאי אם כהקדש טעות הוא לב"ה או דילמא מכיון דלשור זה בעצמו נתכוין לא הוי קפידיה קפידא:

יהא בה כהדא דאמר רבי אבהו. בתרומות:

ותרם שעורים בלילה לא עשה כלום. דטעות הוא דלכרי של חטין נתכוין ולא נתכוין לכרי של שעורין:

ביום. שראה שהן שעורין מה שעשה עשוי דאמרינן דנמלך עכשיו לתרום כרי של שעורין ולא של חטין:

שחמתית ונמצא אגרון. שחורה ונמצא לבנה אפילו ביום לא עשה כלום דטעות הוא שטעה ולאו אדעתיה ואע"פ דשחמתית ולבנה מין אחד הוא כדאמרינן בהאי תלמודא פ"ב דתרומות אפ"ה אמרינן לא נתכוין לתרום אלא השחורה כמו שאמר בתחלה וה"נ לא נתכוין שיהא הקדש אלא אם הוא עומד או רובץ כמו שאמר בתחלה:

איל לא כלום. אם אמר שור שיצא ראשון ויצא איל ודאי לא כלום הוא וקמ"ל דשור ראשון קאמר ולא מה שיצא ראשון:

עגל אין. יצא עגל הוי הקדש דמצינו עגל קרוי שור דכתיבי ועגל בן בקר:

כבש לא כלום. כדאמרי' באיל:

סלעים לא כלום. אדינר זהב שיעלה ראשון קאמר ואם עלו סלעים וכן פרוטרוט פרוטות של נחשת לא כלום:

דינר זהב קדש. כלומר שהרי לא אמר אלא דינר זהב שיעלה ראשון הקדש ולא נחלקו (ב"ה) [ב"ש] אלא בדינר כסף דאמרינן זהב לאו דוקא קאמר אלא דינר שיעלה ראשון אבל סלעים ופרוטות לכ"ע לאו כלום הן: