פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ד:ו:ו

רבי יוסי ב"ח שאל מליקת העוף שלו מהו שתיאכל. זה הבן שאביו מדירו בנזיר ואם נטמא בעי למיתי קרבן ציפרים ומליק להו ואם נזירות גמורה הוי ומותרין הן כשאר מליקת העוף שהותרה לכהנים או דלא הוי נזירות אלא מדרבנן ולא אישתרי לגביה מליקת העוף משום נבילה:

עד דאת. ומתמה הש"ס עד דאת מקשי לה למליקת העוף ומשום ספק חיסור נבילה קשיתה לשחיטת העוף כלומר תיפוק ליה דבלאו הכי יש כאן ספק איסור ואפילו אי הוי שחיט להו דשמא לאו נזירות גמורה הוי ואסורין משום חולין בעזרה:

תמן. בשחיטה ספק אחד הוא דהוי והכא במליקה שני ספיקות יש כאן משום נבילה ומשום חולין בעזרה והילכך נקטה להבעיא משום מליקה:

אמר רבי מני אי משום הא לא אריא דאפילו הכא במליקה לא הוי אלא ספק אחד משום נבילה אבל חולין בעזרה לא איתסר אלא בזביחה כהדא כו':

רבנן דקיסרין. אמרין בשם רבי יוסי ב"ח דלא הוי קשיא ליה כלל דאפילו ספק אחד אין כאן כמ"ד אין שחיטת העוף מחוורת מד"ת אין לה עיקר מן התורה אלא אסמכתא בעלמא מקרא וישטחו להה שטוח לשון שחוט דבר הטעון שחיטה ואין כאן לא נבלה ולא חולין בעזרה דהא לאו זביחה היא: