פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ד:ג:ה

תמן תנינן. פ' שבועת הפקדון היו חמשה תובעין אותו תן לנו פקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין בידי לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה ר"ש אומר עד שיאמר שבועה על כל אחת ואחת ותנן התם במתני' דלקמן תן לי פקדון חטין שעירין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת ועלה גרסינן האי סוגיא בהאי תלמודא שם:

א"ר יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר. כלו' דמסתברא היא דכי היכי דפליגי ברישא בהרבה תובעין ה"נ פליגי בסיפא באחד תובע הרבה תביעות ולדברי ר"ש דקאמר לעיל דשבועה לא קאי אלא אקמא והלכך בעינן שבועה לכל אחד ואחד והכא נמי כן ושמעינן מהא לר"ש אם אמר לו שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין ונמצא שאין בידו חטין ואשתכח דאחטין קושטא הוא דמשתבע פטור נמי על השאר ואפילו יש בידו שעורין וכוסמין דשבועה דקאמר לא קאי אלא על החטין:

רבי אבא. אמר אוף רבי יודה דהוא ת"ק דמתני' וס"ל דחייב על כל אחת ואחת כדמוקי לה התם אליביה מודה הוא הכא דפטור על השאר דלא אמרינן דשבועה אכל אחת ואחת קאי אלא אם כפר בכל התביעות וכלן שקר הן דמאי חזית לומר דעתיה אקמיית' לחודה הוא דהוי אבל היכא דקמייתא קושטא הוי אמרינן מסתמא כי אשתבע אקושטא הוא דמשתבע:

מהו שתחול עליו שאר המינין. אם חלה השבועה על שאר המינין שיש בידו ולר"ש קא בעי והא דרבי יוחנן מיתרצא לקמן:

חברייא אמרין לא חלה. דאמרינן שבועה שאמר לא היה דעתו אלא אתחלת דיבוריה ואחטין הוא דמשתבע ולא על שאר המינין:

מתניתא. ברייתא דלעיל מסייע לחברייא דקתני לר"ש אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה ודוקא שאמרה כן הא לא אמרה מודה ר"ש הראשונה מותרת והשניה אסורה ולא אמרינן דמה שאמרה ואני נתכונה שתהיה הכל כיוצא בה ואם אח"כ יפר לה בעלה תהיה מותרת כיוצא בה אלא דאמרינן לא נתכונה אלא אתחלת דיבורה במה שאמרה הריני נזירה וה"נ כן אריש דיבוריה סמיך ולא נתכוין לומר שבועה על שאר המינין:

מה אם תמן. כלומר דדחי לה הש"ס דאדרבה איפכא מסתברא מהתם וק"ו הוא דמה אם תמן שאין שם עיקר נזירות בשניה אלא במה שאמרה ואני ומסתברא הוי דואני כמותך וכיוצא בך קאמרה ואם יפר ליך בעליך מותרת גם אני ואפ"ה את אומר חלה הנזירות עד שתאמר בפירוש לא נתכונתי אלא להיות כמותה:

כאן שיש כאן עיקר שבועה. שהרי אמר שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין לכ"ש דחלה השבועה על שאר המינין דמהיכי תיתי לומר דדעתו היה שיהו שאר המינין כמו החטין וכמו דאחטין פטור הוא כן נמי אשאר מינין דהא שבועה קאמר ואחטין הוא דקושטא משתבע אבל על שאר המינין חלה השבועה:

מהו דאמר רבי יוחנן וכו'. כלומר ולא תיקשי א"כ מאי הא דאמר רבי יוחנן לעיל לר"ש דפטור נמי על שאר המינין התם במתפיס מיירי שאומר בפירוש לה נתכוונתי אלא שעורין וכוסמין יהו כחטין וכמו שאני פטור על החטין כך לא היה דעתי לישבע על שאר המינין אבל מסתמא לא אמרינן כן והוי ממש דומיא דברייתא דנזירות. וכל זה הוא לפי גי' הספר והיותר נראה דאיפכא גרסינן חברייא אמרין חלה ור"ז אמר לא חלה ומה אם תמן וכו' סוף ההוכחה היא וכדפרישית ומתפרשת השמועה יותר בפשיטות: