פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ג:ב:ב

גמ' השלים נזירותו הראשונה. מי שנזר שתי נזירות והפריש קרבנותיו והשלים הראשונה:

ובא להישען על השניה. כלומר שבא לסמוך על קרבן השניה כדמפרש ואזיל:

לא מצאו פתח לראשונה. שבא לשאול עליה ולא מצאו לו פתח עד שמצאו פתח להתירו מן נזירות השניה ועכשיו רוצה לסמוך עצמו על קרבן השניה:

עלתה לו שניה ראשונה. עלתה לו קרבן השניה בשביל הראשונה:

מה אנן קיימין. הא דאמרינן דכשנשאל על אחת מהן השניה קיימא:

אם באומר הריני נזיר שתים. וכללן בנדר אחד הא קי"ל נדר שבטל מקצתו בטל כלו וכשנשאל על השניה בטלה גם הראשונה ופטור מכלום:

אם באומר הריני נזיר שלשים יום אילו. שפרט הימים לכל נזירות ונזירות בפני עצמה:

לא בדא עלת לו שניה ראשונה. בזה ודאי לא אמרינן דעלתה לו קרבן אחת בשביל חבירתה שהרי כל אחת נזירות. בפני עצמה הויא:

אלא כן אנן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר. שנדר לשתיהן ביום אחד ואמר הריני נזיר היום ונזיר היום:

באומר אילו לנזירות. אי נמי באומר אלו הימים לשתי נזירות דנזר שתיהן בבת אחת ובהא הוא דאמרי' אם נשאל על השניה עלתה לו קרבן שניה לראשונה אבל וכו' כדלעיל:

מכיון שהביא קרבן וגילח. מילתיה דר' אלעזר מיתפרשא בשנשאל על הראשונה ועלתה לו ימי נזירות ראשונה בשביל השניה ואפילו הביא קרבן וגילח לראשונה ונשאל עליה עלתה לו ראשונה לשניה:

פקיד לחברייא. כשתשמעו דבר מרבי אלעזר הוו ידעין דר' יוחנן דהוא בר פלוגתיה פליג עליה וכלומר לא דפליג על הא דקאמר דאפילו נשאל אחר כפרת הראשונה שעלתה לו לשניה אלא על הא דקאמר מכיון שהביא קרבן דמשמע מדבריו אפילו קרבן אחד מקרבנות הנזיר סגי וכשיטת רבי שמעון היא כדמסיק:

עד שיביא כל קרבנותיו כרבנן. פלוגתא דר"ש ורבנן לקמן פ"ו הלכה י"א דר"ש ס"ל כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לשתות ביין ולהטמא למתים דדרש ואחר ישתה אחר מעשה יחידי ורבנן ס"ל אחר כל המעשים כלן והיינו דקאמר ברם כר"ש אפי' לא הביא אלא קרבן אחד כלומר מילתיה דר' אלעזר אליבא דר"ש היא אבל ר' יוחנן פליג עליה וס"ל כרבנן דלא הות' הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתים עד שיביא כל הג' קרבנות החטאת והעולה והשלמים ולפיכך ציוה ר' יעקב לחברייא שלא יטעו מדבריו של רבי אלעזר לפסוק הלכה כר"ש בעלמא:

הפריש שתיהן כאחת. לשתי הנזירות וכגון שהביא שתי הקרבנות כאחת כדתני בהדיא בתוספתא סוף פ"ב:

אין בידו אלא אחת. וצריך להביא קרבנות אחרים על השניה:

הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והביא של זו בזו ושל זו בזו גרסינן וכן הוא שם:

לא יצא. שצריך להביא לכל אחת אותן קרבנות שהפריש עליה:

הא לקדש קדשה. מדקתני והביא של זו בזו משמע הא להפריש ולהקדיש קרבנות של שניה בעוד שלא השלים הנזירות שפיר דמי ולא כן תני ר"ח דאסור להקדים ולהפריש קרבנו קודם לנזרו:

שנייא היא. הכא שהרי עומד כבר בנזירותו והא דר"ח בשלא קדם כלל נזירו לקרבנו:

ניחא שניה ראשונה. הניחא להא דאמרינן לעיל דאם נשאל על השנייה עלתה לו קרבן של שניה לראשונה שפיר דנזרו קודם לקרבנו היא:

ראשונה שניה. בתמיה כלומר אלא להא דאמר רבי אלעזר דאם נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשניה קשיא דהא קרבנו קודם לנזרו הוא דקס"ד דצריך להשלים כל הקרבנות שהפריש על הראשונה ובשעה שהפרישן עדיין לא עמד בנזירות של שניה:

אמר רבי יודה. ומאי קושיא והדא מסייע לרבי אלעזר דלא כן וכו' כדאמרינן לעיל דר"א בשיטת רבי שמעון אמר דבקרבן א' סגי וכיון שהקריב קרבן אחד הותר הנזיר בכל ובהא לא קשיא מידי שהרי בשעה שהקריב הקרבן בשביל הראשונה הקריב ונזרו קודם לקרבנו הוי אלא מכיון דנשאל על הראשונה אמרינן דעלתה לו בשביל השניה וממילא פטור מכלום הוא:

וסברין מימר כרבנן. כלומר והא דרבי יוחנן הא כבר סברין מימר דכרבנן ס"ל אבל הכא במילתיה דר"א כר"ש אנן קיימין ולק"מ כדאמרן:

רבי חיננא בשם ר' פנחס. קאמר לעולם ככ"ע אתיא ולא קשיא דתיפתר דאלו שאי הנזירות נזירותו ונזירת בנו הן ובהא קאמרינן בפרק דלעיל דלא חשון להא דתני ר' חייא ויכול להפריש קרבן נזירותו בעומד בנזירות בנו כדפרישית התם טעמא דכחדא נזירות שוינהו רבנן:

בדא עלת לו שניה ראשונה. בתמיה וכי שייך לומר בנזירותו ובנזירות בנו דאם נשאל על אחת מהן עלת לו שניה בראשונה דנהי דאמרינן כחדא נזירות הויא לענין סתירה ולענין גילוח הוא כדאמרינן בפרק דלעיל אבל לענין שתהא אחת עולה לו בשביל חבירתה בהא ודאי אי אפשר לומר כן דהא כל חדא וחדא שמא אחרינא אית לה זו נזירותו וזו נזירות בנו והאיך האחת עולה לו בשביל האחרת:

אמר רבי יוסי בר בון לא כן וכו'. כלומר דר' יוסי בר בון מהדר אקושיא דלעיל דפריך ניחא שניה וכו' וקאמר דלא תדחוק לאוקמי בנזירותו ובנזירות בנו דעולם בשתי הנזירות שלו מיתוקמא ומעיקרא לק"מ דלא כן מן הסברא לומר באומר הריני נזיר וכלו' בשקיבל עליו שתי הנזירות בלשון הריני נזיר והריני נזיר שבדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת שהרי שתיהן ביום אחד ובשעה אחת קבל עליו ולא הוסיף כלום במה שאמר עוד הריני נזיר וכנזירות על נזירות הויא:

את הוא שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים. אלא דאפ"ה החמרת עליו שיהא נזיר שתים דאמרינן לשתי נזירות נתכוין ולא דייך שהחמרת עליו בזה אלא שאתה רוצה לומר שאם נשאל על אחת מהן שאין בידו כלום ולא תעלה לו בשביל האחרת בתמיה דהא דנזירות שתים חלה עליו היא גופה חומרא הויא ואין לך להחמיר יותר בכה"ג והלכך אמרינן אם נשאל על הראשונה עלתה לו ראשונה לשניה ובין לא הקריב קרבנות הראשונה ובין שהקריב לעולם עלתה לו לשניה. הדין הוא פירושא דהאי סוגיא בס"ד: