פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ב:א:ב
Penei Moshe on Yerushalmi Nazir 2:1:2 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Nazir 2:1:2) · פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר · free full Hebrew text
Open in the reader →גמ' משום שהוציא נזירות מפיו. ותו לא מצי הדר ביה כדפרישית במתני':
משום כינוי כינויין. דלא יהא גרוגרות ודבילה דקאמר אלא ככינוי כינויין לנזירות דאמרי ב"ש בפרקין דלעיל כינוי כינויין אסורין ובתוספתא ריש פ"ב גריס הכי בהדיא ב"ש אומרין כינוי כינויין אסורין כיצד אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה כלומר דודאי ליוצא מן הגפן נתכוין וגרוגרות ודבילה לכינוי הוא דקאמר:
קרייא מסייע לר"ל. דכמו שמצינו שהמקרא קורא לאשכול תירוש אע"פ שעדיין באשכול הוא קורא אותו תירוש לכינוי וכן בני אדם קורין גרוגרות תירוש ומשום כינוי כינויין. א"נ דדרך קושיא הוא על דקאמר מסייע לר"ל והא תורה קורא לאשכול תירוש ומה ראיה היא זה למה שקורין לגרוגרות תירוש ומשני משום כינוי כינויין:
מה נפק מביניהון. מטעמייהו דר' יוחנן ור"ל:
אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה. כלו' כששואלין אותו למאי נתכונת והוא אומר שדעתו היה לגרוגרות ולדבילה ולא נתכוין אלא לאסור מהן דלטעמיה דרבי יוחנן הוי נזיר לבית שמאי דכיון שאמר כבר הריני נזיר אין בדבריו אחרונים כלום דלחזור הוא נתכוין ולשאול על נזירותו ולא מצי הדר ביה:
על דעתיה דר"ל. דקסבר טעמייהו דב"ש משום כינוי שהוא מכנה ליין בשם גרוגרות ודבילה והכא כיון שגילה דעתו ואמר דלשם גרוגרות ודבילה עצמן נתכוין לא הוי נזיר:
הריני נזיר מן הככר. נמי איכא בינייהו אליבא דב"ש לרבי יוחנן נזיר הוא הואיל ובתחלת דבריו אמר הריני נזיר ולר"ל דקסבר משום כינוי מן הככר לא אמר כלום דאפילו לכינוי כינויין לא נחשב ולא הוי נזיר:
דתנינן תמן. במנחות הרי עלי מנחה מן השעורין ואין מנחת נדבה באה שעורין יביא מן החטין ומוקמינן לה התם כב"ש דאמרי תפוס לשון ראשון וכדמפרש ר"ל טעמא לפי שהוציא מנחה מתוך פיו ונתחייב במנחה הוגנת וכי הדר ואמר מן השעורין למיהדר הוא דבעי ולא מצי הדר ביה וקשיא דר"ל אדר"ל דהתם קאמר משום שהוציא מנחה מתוך פיו והכא הוא אומר אכין דטעמייהו דב"ש משום כינוי כינויין ולא משום שהוציא נזירות מתוך פיו:
אית ליה הכין. לר"ל אית ליה לתרווייהו משום שהוציא נזירות מתוך פיו ומשום כינוי כינויין והא דקאמר הכא טעמא משום כינויי כינויין ה"ק דלא צריכת להאי טעמא דבלאו הכי משום כינוי כינויין איכא:
תדע לך שהוא כן. דבעלמא היכא דליכא משום כינויי כינויין אית ליה טעמא משום שהוציא נזירות מתוך פיו:
דתנינן. במתני' דלקמן אמר אמרה פרה זו הריני נזירה וכו' הרי זה נזיר כלום אמרה אמרת וכי תאמר התם דאמרה פרה הריני נזירה אלא ודאי טעמא משום שהוא הוציא נזירות מתוך פיו וכא נמי אית ליה גם להאי טעמא: