פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר א:א:א

מתני' כל כינוי נזירות. דבר שאינו עיקרו של שם מיקרי כינוי כמו המכנ' שם לחבירו:

האומר אהא. לאו כינוי הוא אלא יד מיקרו כמו בית יד שהכלי נאחז בו כך הנדר נתפס בלשון זה ומפרש בבבלי דמתני' חסורי מחסרא והכי קתני כל כינוי נזירות כנזירות וכל ידות נזירות כנזירות אלו הן ידות נזירות האומר אהא אהא נאוה ואלו הן כינוי נזירות נזיק נזיח פזיח:

האומר אהא. שראה נזיר עובר לפניו ואמר אהא אע"פ שלא אמר אהא כזה אם נתכוין להיות נזיר כמותו ה"ז נזיר:

אהא נאוה נזיר. שהיה תופס בשערו ואומר אהא נוה משמע אהיה נאה בגדול שער זה ואם נתכוין לכך ה"ז נזיר אע"פ שלא פירש שאלו וכיוצא בהם ידות לנזירות הן והוי כנזירות:

נזיק נזיח פזיח. לשונות של אומות העולם הן שקורין כך לנזיר ולשונם קרוב ללשון של ישראל ומיקרו כינוי נזירות:

הריני כזה. ורומז לנזיר שכנגדו:

הריני מסלסל. מחליק בשער מכלכל מגדל שער ודוגמתו משתכלכל העטרה משיגדל שער הערוה ודוקא כשתופס בשערו ודעתו לנזירות:

הרי עלי צפרים. שתי תורים או שני בני יונה והם קרבן נזיר שנטמא וכגון שנזיר עובר לפניו:

רבי מאיר אומר נזיר. הואיל ונזיר עובר לפניו וצפרים קרבן נזיר שנטמא הם מוכיחין הדברים דהרי עלי צפרים לנזירות קאמר:

אינו נזיר. והלכה כחכמים שאינו נזיר אבל מביא צפרים לשלם נדרו: