פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ד:ו:ד

ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. ר' יוסי ור' יהודה בן פזי דלקמן פליגי אליבא דר' יוחנן בהך פלוגתא דאשכחן לעיל ר"פ דאיכא דאמרי לב"ש עבודת הכרם ד' אמות ואיכא דאמרי לב"ש עבודת הכרם ח' אמות וה"פ דהאי מילתא:

אתיא דראב"י. דמתני' כב"ש כלומר דר' יוסי מפרש דהא דקאמר ראב"י אפי' חרבה האמצעית וכו' שאלו מתחלה נטען היה מותר בח' אמות ה"ק משום דסבירא ליה כבית שמאי דלעולם אף שורה אחת כרם מיקריא כדקאמר לעיל בהל"ה וסבירא להו נמי דעבודת הכרם שמנה אמות כהאי דאמר לעיל בריש פרקין ועבודת הגפן אדעתיה דב"ש שמנה אמות והיינו דאראב"י במתני' דלעולם בעינן ט"ז אמה בין השורות דס"ל דשורה אחת הוי כרם וצריך להרחיק ח' אמות משורה זו וח' אמות משורה זו וא"כ אפי' חרבה האמצעית צריך שיהא ט"ז אמה בין שורות החיצונות:

מה נפשך וכו'. אסוקי מילתא היא וכלומר והא דקאמר שאלו מתחלה נטען היה מותר בח' אמות לאו בח' אמות בין השורות בין הכל קאמר אלא בח' אמות לזו ובח' אמות לזו והשתא בחרבה האמצעית נמי בעינן ט"ז דמה נפשך כרם גדול הוא אסור בשמונה כלומר כשהיה שלש שורות והיה כרם גדול אסור הוא בשמונה אמות לבד בין השורות עד שיהא שש עשרה בין השורות ח' אמות לזו וכן לזו דשורה אחת הוי כרם ומכל כרם צריך להרחיק ח' אמות שהן עבודת הכרם לב"ש:

ר' יודן לא אמר כן. כלומר בפירושא דסיומא מילתי' דראב"י במתני' פליג ר' יודן אר' יוסי ולא אמר כן אלא דה"ק שאלו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות היינו משמנה אמות ולמעלן דשמונה אמות מצומצמות הוא דאסור כב"ש מפני שיש כאן בין השורות אבל שמנ' אמות וכל שהוא יותר מותר דלעולם לא בעינן ח' אמות לזו וח' אמות לזו בתחילת מטען אלא דעכשיו שחרבה האמצעית ס"ל לראב"י דצריך שיהא ט"ז אמה בין שורות החיצונות ולר' יודן לא ס"ל לראב"י בהך מילתא כב"ש דשורה אחת ליהוי כרם:

אית דבעי מימר. לפרש סיומא דמילתיה דראב"י דה"ק שאלו מתחלה נטען להשורות על מטע ט"ז ט"ז בין כל שורה ושורה היה מותר להביא הזרע אף בח' אמות רחוק בין השורות וזורע באמצע אבל עכשיו שחרבה האמצעית לא יביא זרע לשם עד שיהא בין השורות החיצונות ט"ז אמה וטעמא דמילתא משום דמחמרינן בחרבנו יותר ממטעו בתחלה וכסברת ר' יודה בן פזי דלקמן וזה ע"כ בין לר' יודן ובין לאית דבעי מימר צריך לומר דס"ל הכי:

ר' יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן. פליג אעיקרא דמילתא דקא"ר יוסי בשם ר' יוחנן ואהא דקאמר דראב"י ס"ל כב"ש בענין שורה אחת דהוי כרם דלא היא דבהא לא ס"ל כב"ש וכן בהא דקאמר ר' יוסי דלב"ש עבודת הכרם ח' אמות פליג נמי ר' יודה בן פזי אלא דאף לב"ש עבודת הכרם ד"א ואם אמרינן דאתיא דראב"י כב"ש בהא הוא דאמרינן דכמה דב"ש מחמירין בחרבנו יותר ממטעתו בתחלה כדא"ר יוחנן לעיל בריש פרקין גבי קרחת הכרם דבתחלת מטען ב"ש נמי מודו דמותר ליטע השורות על מטע ד"א ובחרבנו הוא דמחמירין כדפרישית טעמא לעיל מפני שצריך שישאר מקום חשוב באמצע והיינו ח' אמות לכאן וח' אמות לכאן וד' לעבודת הכרם לכאן וד' לכאן הרי כ"ד אמות כן ס"ל לראב"י דמחמרינן בחרבנו יותר ממטעתו ומיהו לאו לגמרי כב"ש ס"ל בדין קרחת הכרם אלא בהך סברא הוא דס"ל כב"ש דמחמרינן בחרבנו ואלו מתחלה נטען היה מותר בח' אמות בין השורות ועכשיו שחרבה האמצעית צריך בין השורות החיצונות ט"ז אמה ולדברי ר' יהודה בן פזי מתפרשין דברי ראב"י כפשטן וכדפרישית במתני':