פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ד:ב:ט

נמצאת אמר לענין כלאים וכו'. מתוספתא היא דפ"ד אלא שנשתנית קצת הנוסחא:

מג' ועד ארבעה. ולא ארבעה בכלל:

אם העומד רבה על הפרוץ מותר. אף כנגד הפרוץ:

אסור. כנגד הפרוץ אבל כנגד העומד מותר:

מארבעה ועד עשר. ועשר בכלל אם העומד מרובה וכו' מותר אף כנגד הפרוץ:

לענין שבת וכו'. אין חילוק בין שהפרצה מג' ועד ארבעה ובין מד' ועד עשר אם הפרוץ מרובה על העומד אסור אף כנגד העומד דהא כיון שהפרוץ מרובה על העומד נתבטלה המחיצה ולא שייך לענין שבת להתיר כנגד העומד וכן בשהפרצה יותר מעשר היא אין כאן מחיצה ואפי' העומד מרובה על הפרוץ אסור:

לית כאן מג' ועד ארבעה. כלומר חלוקה זו ברישא לענין כלאים ליתא היא ולא מצינן למיתנייה דהא קתני אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם כן אם הפרצה היא שלשה שלשה והעומד הוא יותר משלשה מותר ואע"פ שאין בעומד רחב ארבעה ואמאי הרי יש כאן פרצה שלשה ואין כאן מקום ד' להעומד ולא הוי מקום חשוב להתיר בכה"ג משום העומד מרובה על הפרוץ אלא ודאי דסמי מהברייתא להאי בבא מג' ועד ד':

מתיב ר' מנא. על הא דאמר ר' חנניה בשם ר' יוחנן והתנינן בעירובין שם מקיפין המחיצה בקנים וכי קנה יש לו מקום חשוב והלא פחות מארבעה הוא ואעפ"כ מותר להקיף בקנים:

א"ל לא תתיבני פחות משלשה. אל תשיבני מהאי דמקיפין בקנים דהפרצה פחות משלשה היא דהא קתני התם בהדיא ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט וכל הפחות מג' כסתום הוא וכי קאמינא אנא על חלוקה דהאי ברייתא מג' ועד ד' דהפרצה שלשה היא ומן הדין הוא דבעינן שיהא העומד מקום חשוב וקתני להתירא בעומד מרובה בלבד:

ר' יוסי בר בון בשם רב. ופלוג אהא דרבי חנניה אלא דמ"מ דאע"פ שאין העומד מקום חשוב כיון שהוא רבה על הפרוץ מותר: