פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ג:ג:ז

תנינן הכא דר' יודה ותנינן תמן. בריש פרקין בפלוגתא דר"י ורבנן וקעביד הש"ס צריכותא לתרתי פלוגתי דידהו:

אלו תניתה הכא. כלומר אילו לא הוי תני פלוגתייהו דרבנן אלא הכא במתני' היינו אומרי' מה אם ר' יודה דהוא מחמיר הכא דהא קסבר דלעולם צריך שיהא רוחב התלם המפסיק טפח ואפי' אין בעמקו טפח והיינו החומרא דהא לרבנן והיינו ר' ישמעאל ור"ע דס"ל רוחבו כמלא עומקו ומשכחת לה קולא אליבייהו היכא דאין בעומקו טפח ואע"ג דאם עומקו יותר מטפח הוי קולא אליבא דר' יהודה וחומרא אליבא דרבנן מ"מ בשיעור עד הטפח שהוא דוגמא דגבול גבוה טפח בפלוגתא דריש פרקין ר' יהודה לחומרא הוא דס"ל הכא ומיקל הוא תמן בגבול שיש בו זרע דס"ל ששה באמצע בערוגה ולרבנן אחד באמצע וא"כ ה"א לרבנן דמקילין הכא לכ"ש דיקילון תמן הוי צריכא למיתני תמן פלוגתייהו:

או אילו תניתה תמן. וכן נמי איפכא אילו לא היה תני פליגתייהו אלא תמן היינו טועין בדר' יהודה דמה אם תמן דרבנן מחמירין והוא מיקל לכ"ש דמיקל הוא הכא הוי צריכ' למיתני פלוגתייהו בהדיא הכא והתם: