פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין ג:ג:ג

תמן תנינן. פרק בכל מערבין מתנה אדם על ערובו ואומר אם באו עכו"ם מן המזרח עירובי למערב מן המערב ערובי למזרח לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבן עירי:

כיני מתניתא מתנה אדם על עירוביו. הא דקאמר עירובו לאו דוקא אלא ה"ק מתנה על עירוביו שצריך שיניח שני עירובין א' לסוף אלפים במזרח וא' לסוף אלפים במערב ומתנה על שניהם אם יבואו עכו"ם מן המזרח וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ואם מן המערב יקנה לי עירובי שבמזרח:

מאן תנא אם באו אם לא באו. שצריך לכפול בתנאו שאם לא יבאו כלל יהיה כבני עירו ולא יפסיד כלום לכל רוח ר"מ היא:

ר"מ דקידושין. כדתני בתוספתא דקאמר שצריך לכפול תנאו וה"נ במתניתין דהתם טעמא משום דתנאי בכפל בעינן:

הכל מודים. שאם אמר לאחר שירדו גשמים. אפילו ר"מ מודה בהא שא"צ לכפול התנאי דהא בהדיא קאמר לאחר שירדו גשמים תהיה מקודשת לי:

רבי יוסי אמר ר"מ דעירובין היא. קסבר דטעמא דר"מ לאו משום תנאי כפול הוא אלא ר"מ לטעמיה אזיל דמחמיר בספק עירוב:

דתנינן תמן. במשנה שלפניה גבי נתגלגל חוץ לתחו' או שנפל עליו גל או נשרף וספק אם היה העירוב קיים בין השמשות שהוא שעת קניית עירוב או לא:

ר"מ ורבי יהודה אומרים ה"ז חמר גמל. כאדם המנהג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו והגמל מושכו לאחריו וה"נ מספקא לן אם קנה ממקום עירובו אלפים אמה לכל רוח והפסיד אלפי' שמעבר ביתו והלא' או שלא קנה לו עירובו ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח ומעבר עירובו והלא' לא כלום ומחמת ספק זה אין לו אלא אלפים שבין ביתו לעירוב דממה נפשך בהן אישתרי ומתניתין דמתנה על עירובו נמי מהאי טעמא כדמסיק רבי יוסי לא אמר ר"מ אלא לחומרין:

ויאות. הוא דאזלינן לחומרא אם לא גילה דעתו ואמר בפירוש שאם לא יבאו העכו"ם יהיה כבני עירו:

בעירובו אינו קונה שלא זכה בו את עירובו. שלא אמר אלא אם באו עכו"ם והרי לא באו:

כבני עירו. נמי לית ליה שהרי כבר נתן דעתו מבין השמשות לעקור את רגלו מבני עירו ולקנות במקום עירובו והלכך אי לאו דאמר בפירוש אם לא יבאו עכו"ם הריני כבני עירי ה"ז חמר גמל דספק עירוב הוא:

והכא. בקידושין נמי הא דקאמר ר"מ צריך לכפול בתנאו לא אמר אלא לחומרא וכגון שבא אחר וקדשה לראשון אינה מקודשת לגמרי דאמרינן תנאה הוי והרי לא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת מפני שלא כפל הראשון תנאו ואמרינן דלא הוי תנאי ומקודשת לו ואפילו לא ירדו גשמים וצריכה גט משניהם אבל אם לא קדשה אחר מודה ר"מ דתנאה הוי וכל זמן שלא ירדו גשמים יכולין לחזור בהן:

רבי חגיי בעא קומי ר' יוסי. על דברי רחב"ג:

והן אם לא כי לא אחד הוא. האי אם לא דאמר משה אחד הוא עם כי לא שאמרו בני גד ובני ראובן שהרי הם אמרו לו ואנתנו נחלץ חושים לפני בני ישראל וגו' כי לא ננחל אתם מעבר הירדן וגו' ועל זה צוה משה אם יעברו וגו' ואם לא יעברו ומשמעות דבריהם הכי הוי ואנחנו נחלץ ואז כי לא ננחל אתם וגו' וא"כ אם לא יעברו לפניהם אז ינחלו אתם בארץ כנען ולא ארץ הגלעד ולמה היה לו למשה לחזור בדבריו אם לא יעברו אלא לאו להשמיענו דצריך לכפול התנאי וקשיא לרחב"ג:

שנייא היא. דטעמא אחרינא איכא שהיה צריך הדבר לאמרו לפי שארץ הגלעד היתה כבר לפניהן והוא מבקש להוציאן מידם לפיכך היה צריך לחזוק דבריו: