פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין ג:ב:ו

עד שיהא מדעתו ומדעתה. הסמפון צריך שיהא מדעת שניהן ויודעין בתנאי שעל מנת כן קדשה:

הי' מדעתו סמפון. הוא אומר שדעתו הי' לקדשה על תנאי כך וכך והיא אומרת שלא נתכוונה לשום תנאי אלא לקידושין גמורין:

ר' חנינה אמר סימפון. דלדידיה מהימנינן ואם לא נתקיים התנאי לא הוו קידושין ומותר בקרובתיה:

קידושין. גמורין הן ואסור בקרובתיה:

והוה ר' חנינה מתרס כליו קבל ר' חגיי. היה מתריס בכל כחו נגדו ולדבר אתו קשות' על שאוסרו בקרובותיה שהרי זה צווח ועומד שלא קידש' אלא על תנאי ועכשיו נתבטלו הקידושין:

קבל חגיי. קבלוהו לחגיי בפנים מסבירות ובדברים המתישבים על הלב שבודאי יודה לדבריך שבעל סברא הוא ומקבל האמת:

וא"ר זעירא. כך היה המעשה באדר הראשון נפטר רבי הילא. ובאדר השני בא מעשה כזה לפני ר' חנינא והיה רוצה לחזור מדבריו ולהורות הלכה למעשה כרבי חגיי ולאסרו בקרובותיה:

לא יאות. וכי לא שפיר קאמר לך רבי הילא קבל חגיי ותמשכהו לדבריך ועכשיו אתה בעצמך חוזר בך ולהורות כדבריו:

אמר ר' חגיי. כל זה מדברי רבי שמואל וכן ר' חגיי בעצמו חזר בו ואמר מתני' מסייע ליה לר' תנינא דתנן לקמן בפרקין היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך מותר בקרובותיה וה"נ בסמפון כן שהרי הוא אומר לא קדשה בקידושין גמורין:

התיב רבי בורקי קומי רבי מנא ואם אף בסמפון כן. בתמי' דקס"ד דלא דמי סמפון למתני' שהרי בסמפון אומר שקדשה אלא שעל תנאי כך היו הקדושין ושאני התם שאומר לא קדשתיך כלל:

א"ל לית סמפון ספק. כלומר ומאי קשיא לך דהא אין כאן ספק קדושין כשהוא אומר סמפון היה:

אלא הוא סמפון או קדושין. דמאי שנא סמפון מקדושין אם נתקיים התנאי הוי קדושין ואי לא לא וכשזה אומר על מנת כן קדשה ולא נתקיים התנאי הוי כאומר לא קדשתיך והיא אומרת קדשתני דמותר הוא בקרובותיה: