פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין ג:א:ה

ומכרה בתוך ל' יום ה"ז מכורה. דעדיין אינו חל עליו שם עולה וכן אם הקדישה בתוך ל' להקדש אחר הקדש:

חזר ולקחה. מן הלוקח בתוך ל' יום חל עליה הקדש עולה דבשעה שהוא ראוי לחול ברשותו הוא:

לאחר ל' יום. לקחה ממנו לאחר ל' לא חל עליה הקדש עולה:

לא דמיא עולה לאשה. בהא שהרי באשה אם מת השני או גירשה בתוך ל' חלו קידושי הראשון ממילא כשיבא לאחר שלשים ואף על פי שלא חזר וקדשה בתוך ל' ובעולה דוקא שחזרה ולקחה בתוך ל' שחזר לרשותו קודם שיבא השעה שראוי להיות חל עליו שם הקדש עולה וטעמא דלא דמי עולה לאשה בהא מפרש לקמן דלא מצינו אשה יוצאה בלא גט ומצינו הקדש יוצא בלא פדיון:

מה דמיא אשה לעולה. ושואל הש"ס ובהי גוונא מצינו דדמיא אשה לעולה ממש בהא שלא יהו חלין קדושי הראשון לאחר ל' אפילו מת השני בתוך ל':

תיפתר שמת השני והוה ליה אח. שעכשיו זקוקה היא לו ליבום ובהא לא חלו קדושי הראשון לעולם שהרי לא יצתה מרשות השני וזקוקה ועומדת היא מחמת קידושין שלו וכמ"ד אין קדושין תופסין ביבמה:

מה דמיא עולה לאשה. ובהי גוונא מצינו דבעולה נמי חל עליה הקדש לאחר ל' אע"פ שמכרה לאחר בתוך ל' ולא חזר ולקחה ממנו:

תיפתר שהקדישה לבעלת מום קבוע. שמתחלה לא חל עליה קדושת הגוף אלא לדמים הוא שהקדישה ואותן דמים חייב הוא לעולם אפילו מכרה לאחר דהשתא לא איכפת לן אם הוא ברשותו או ברשות אחר שהרי אין ההקדש חל על גופה:

תמן. בפ"ק אתה אומר אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט שאם אמר הקדש על שום דבר אינו יכול לחזור בו והכא את אמר הכין דלאחר ל' לא חל עליה הקדש עולה אם מכרה אע"פ שחזר ולקחה לאחר ל':

תמן באומר מכבר. באומר מעכשיו יהא חל ההקדש אי נמי דאמר סתם ולא קבע זמן שבאמירתו חל עליה הקדש מיד:

ברם הכא באומר. שההקדש לא יחול עד לאחר ל' וכיון שמכרה בתוך ל' יצאת מרשותו ושוב לא חל הקדש אע"פ שחזר ולקחה: