פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין ב:א:יח

כינסי לי סלע זו. בפקדון ובשעת מתן מעות אמר לה הרי את מקודשת לי ה"ז מקודשת אפי' לא אמרה בפירוש אין דאמרינן מדשתקה ודאי נתרצית לו:

אם משנתנה לה. אמר לה:

רצת. דאמרה אין מקודשת:

לא רצת. שלא אמרה בפירוש אין אלא שתקה אינה מקודשת דשתיקה דלאחר מעות לאו כלום היא דלא איכפת לה מימר קאמרה מעיקרא לאו אדעתא דהכי קבילתיה ולכך שתקה:

הילך סלע זו שאני חייב לך. הואיל ושלה הוא אפי' בשעת מתנה רצת דאמרה אין מקודשת לא רצת שלא אמרה אין בפי' אלא אישתיקה אינה מקודשת דיכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי:

יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. שצריך שתתרצה בשעת מתן מעות ותאמר אין בפי' הואיל ושלה הוא:

ונמצא חסר דינר אינה מקודשת. דדעתה אכולה מנה:

היה מונה ראשון ראשון. שהיה מנה שלם בידו והי' מונה לה דינר דינר יכולה היא לחזור בה כ"ז שלא השלים אבל משהשלים מקודשת:

רבי אלעזר אומר מקודשת בראשון. כיון דנתן לה דינר ראשון מקודשת מעכשיו והשאר הוא על תנאי שצריך שישלים תנאו דכיון דיהיב לה דינר כאומר על מנת שישלים תנאו והאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:

ר' יוחנן אמר לכשישלים. תנאו הוא דמקודשת ואם בא אחר וקדשה מקודם שישלים מקודשת לשני:

אמרין. בני הישיבה חזר בו ר' יוחנן כדמוכח מדלקמן: