פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין א:ז:יח

ואתייא כמ"ד פסחן של נשים רשות. לאו אדהכא קאי אלא אמתני' דסוף מסכת חלה והאי סוגיא כתובה התם ואגב דלעיל נקט לה נמי הכא דתנן התם גבי יוסף הכהן אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח הקטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה וקאמר עלה ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות כלומר פסח הראשון רשות והלכך בפסח שני החזיריהו דלהאי מ"ד נשים בפסח שני אינן עושין כלל כדלקמן:

לעצמה. דקסבר בראשון חובה והשני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דקסבר נשים בשני רשות:

פסח שני לעצמה. דקסבר אפילו בשני חובה:

ראשון טפילה לאחרים. דקסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אינה עושה כל עיקר:

איש שה לבית אבות. שה לבית כתיב ודריש הכי שה לבית אבות ואם רצו אף לבית זו אשה כדאמרינן בעלמא ביתו זו אשתו שאם רצתה עושה בפני עצמה:

כ"ש לבית. וכי אתי קרא לפסח שני הוא דאתא לומר שלעולם עושה היא פסח לעצמה ואפילו בשני:

איש לא אשה. ובפסח ראשון איתרבו לטפלה מבמכסת נפשות ושמעינן מיהא מהאי ברייתא דלמ"ד נשים בראשון רשות בפסח שני אינן עושין כלל והיינו טעמא דהחזירוהו דאלו למ"ד בראשון חובה ס"ל דבשני עושה טפילה לאחרים ואמאי החזירוהו דהא טפילה הוי:

אפילו כמ"ד חובה בראשון ס"ל בשני רשות נמי שפיר אתייא דשנייא התם שהדבר מסויים כלומר טעמו בצדו הוא כדמפרש במתני' שלא יקבע הדבר חובה דהרואה שהן עושין פסח שני יסבור שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה: