פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין א:ד:ט

משכו וקחו לכם צאן. וגלי רחמנא בבהמה דקה דבמשיכה קרי לקיחה:

כי הא דרב יהודה שלח לשאול. בבה"מ בהמה גסה במה היא ניקנית:

ולא מתניתא היא. אנא ידענא נמי דמתני' היא דבהמה גסה נקנית במסירה אלא שאני שואל משום דאית תניי תני מיחלף גסה במשיכה ודקה במסירה א"נ כגי' דהאי תנא דקאמר אחת זו ואחת זו במשיכה:

בכור שנטרף בתוך שלשים. דקי"ל כל שלא שהה באדם ל' יום נפל הוא ואם נעשה טרפה מי הוי כמת או לא:

שילייא. דתנן בפ"ג דנדה המפלת שליא יושבת עליה ימי טומאה וימי טהרה שאין שליא בלא ולד אלא שנימוח בתוכו ואם יצתה מקצתה היום ומקצתה למחר מאימתי מונין לה:

א"ל אם לדם טהור מונה מיום הראשון. משום דקי"ל דנותנין לה ימי טוהר של זכר וימי טומאה של נקבה דספק הוא שמא זכר שמא נקבה ולחומרא וקאמר נמי הכא דמונין לדם טהור מיום הראשון ויום ל"ד למנין ימי הראשון כבר דם טמא הוא ולדם טמא מונין מיום שני ועד שבועיים מיום השני דם טמא הוא דבתרווייהו לחומרא אזלינן:

הדא דתימר בשלא יצא עמה ולד. אלא שנמחה ולפיכך מספקא לן שמא רוב מיחוי הולד יצא באותו מקצת ולא ידעינן אימת ולחומרא:

אבל יצא עמה ולד. לא חיישינן שמא השליא הוא מולד אחר ואותו הולד נימוח אלא תלינן השליא בולד שיצא עמה ומאימת שיצא הולד מונין להכל בין לדם טמא בין לדם טהור: